סיכום למבחן

כל הקורס בקצרה: מה חייבים לדעת מכל שיעור. 2 שיעורים, כ-3 דקות קריאה.

בעמוד הזה

שיעור 1 — חוק ומשפט, נורמות, ושלושה סוגי סרבנות

חוק, מלשון לחקוק, הוא הקוטב הקבוע: הכלל הכתוב. משפט הוא הקוטב הגמיש: שופט חכם שמכריע בחוכמה, כמו במשפט שלמה
דסקריפטיבי מתאר את המציאות. נורמטיבי אומר מה צריך לעשות. "כולם עושים את זה" לא עונה על שאלה נורמטיבית
מערכת נורמטיבית: כל מערכת כללי התנהגות שחלה על אדם. חוק, תקנונים, דת, מוסר, כללי משחק
בלי הפרת חוק אין סרבנות. סרבנות מצפונית: "אני לא מסוגל", פטור לעצמי. מרי אזרחי: "אני רוצה לשנות". מרד: "אני לא מכיר במערכת"
המבחן האמיתי הוא המטרה, לא המספר ולא המניע. ולפעמים ההקשר קובע ולא המילים: מכתב 8200 הוא בטקסט סרבנות מצפונית, ובדינמיקה מרי אזרחי

רע כשלעצמו (mala in se) פוגע באחרים, כמו רצח. רע רק כי נאסר פוגע לכאורה בכללים, כמו חניה באדום-לבן. אבל כמעט לכל הוראה יבשה יש רכיב מוסרי, למשל העלמת מס
זכות פירושה שמישהו אחר חייב להתחשב, גם כשטועים. חוק שמכיר בזכות להפר אותו הוא סוג של אוקסימורון
הגישה הראשונה: יש זכות, בתנאי סף. לא אלים, אמצעי אחרון, נכונות לשאת בעונש, בגלוי, בלי איומים, בלי רווח אישי, לשם שינוי
הגישה השנייה (יוסף רז): אין זכות. שואלים רק אם המעשה היה מוצדק: is right, ולא has a right
במבחן: "יש ויכוח", ומציגים את שתי הגישות. תשובה גורפת מדי היא סימן לחשוב פעמיים

חוק ומוסר, ריקוד טנגו: הקורס עובר משאלה לשאלה. מה קורה כשהם מתנגשים, האם יש זכות למרי אזרחי, ובהמשך האם יש חובה מוסרית לציית לחוק והאם אפשר לאכוף מוסר בחוק
גמיש ונוקשה: המפה של חוק ומשפט. המרצה ביקש למקם בה כל דיון, גם את הסרבנות ואת הזכות למרי אזרחי
לא כל מה שנראה נכון במבט ראשון עומד במבחן הביקורת: "משפט" מתגלה כקוטב הגמיש, עבירה "טכנית" פוגעת באחרים, וארגון צדקה עם הוצאות גבוהות משיג יותר למטרה