חוברת הקורס

שיעור 1 — מה זה משפט, נורמות, ושלושה סוגים של סרבנות

מפת ההרצאה

על מה הקורס

תורת המשפט היא חשיבה על המשפט. בקורסים המקצועיים לומדים מה אומר הסעיף, איך מחשבים נזק או מה הדין בירושה. כאן שואלים מה בכלל עושים כשעושים משפט, ואיך ניגשים לשאלה משפטית.

• זה לא משפט חוקתי. לא התכנים ולא העמדות עצמן, אלא עמדות העל: הכלים שיש למשפטן
• הקורס בשנה ב' כי כבר ראיתם פסקי דין, ומכירים את המצב שבו כתוב משהו אחד ומפרשים משהו אחר
• לפי ההרצאה, חלק גדול מהוויכוחים הציבוריים של השנים האחרונות, על היחסים בין בית המשפט העליון לכנסת, הם מעבר לשאלה הפוליטית שאלות בתורת המשפט
• מושגים שיחזרו: זכויות וחובות, פרשנות פורמליסטית ולא פורמליסטית, מוסר, אחריות, הפרת פקודה
• המרצה הודיע שהוא לא נוקט עמדה פוליטית בכיתה. הוא מנתח מחלוקות דרך המושגים, לא דרך הפתק בקלפי

שאלת היסוד של הקורס. הוצעו "מה זה משפט" ו"מה קורה כשאין משפט". לפי המרצה יש שאלה יסודית עוד יותר: מה אנחנו עושים כאן. את התשובה המלאה הוא הבטיח לתת במפגש האחרון.

שני קטבים: משפט וחוק

משחק מילים, שלפי המרצה הוא מפת הדרכים של הקורס כולו.

משפט: הקוטב הגמיש

משפט שלמה. שתי נשים יולדות בבית אחד, ואין איש נוסף איתן. תינוק אחד מת, וכל אחת טוענת שהתינוק החי שלה.

• אין ראיות. מילה מול מילה. אפילו נטל הראייה לא עוזר, כי כל אחת יכלה להיות זו שמחזיקה את התינוק ובאה לבית המשפט
• ההצעה לחתוך את התינוק מתעלמת בכוונה מכך שזה תינוק ולא בגד ("שניים אוחזים בטלית"). זה תרגיל רגשי: סוג של מכונת אמת שמפעילה את האם האמיתית
• קריאה אחרת: אולי שלמה לא גילה מי האם, אלא הכריע לפי טובת הילד: להשאיר אותו אצל מי שמוותרת עליו כדי שלא ייפגע
• כך או כך, זה לא פתרון לפי הספר. לא כללים ולא פקודת הראיות, אלא היגיון, תחושה מוסרית ופיקחות

השופט בתנ"ך הוא מנהיג, לא בעל ידע. ספר שופטים אינו רשימה של מי שהנחילו כללים: - שמואל הוא שופט חכם, שממליך מלכים - יפתח נודר להקריב את מה שייצא ראשון מביתו, ויוצאת בתו. הוא לא יודע הלכה ומשפט, אבל הוא מנהיג - שמשון מוכר בגלל הגבורה, לא בגלל הידע

משפט גם כמנהג, "מה שהולך". "כמשפט הבנות יעשה לה": מי שנושא את שפחתו לאישה צריך לנהוג בה כמו שנוהגים בכל כלה, ולא לרדת מהרמה. "לעשות בהם שפטים" בהגדה של פסח פירושו להעניש, "להיכנס בהם".

בערבית בית משפט הוא "מחכמה", המקום של החוכמה. השופט הוא החכם, ולא מי שיודע את כל החוקים. גם היום אפשר לצאת מהכללים: סעיפים 79א, 79ב ו-79ג לחוק בתי המשפט עוסקים בפשרה, בבוררות (79ב) ובגישור (79ג).

חוק: הקוטב הקבוע

חוק מלשון לחקוק. מה שחקוק באבן אי אפשר לשנות, אין "לבטל פעולה".

• הלוחות חרוטים, והברית מתוארת בלשון חוק
• ברית עם רומא נחקקה על לוחות נחושת, בשערי העיר. חוקי חמורבי נחקקו על אבן והוצבו בחוץ
• חוקה אמורה להיות שיא הדברים שלא זזים. בחוקת ארצות הברית יש מעט מאוד תיקונים לאורך מאות שנים. אצלנו משנים חוקי יסוד הרבה, וגם על זה יש ביקורת
• בערבית "חקיקה" היא אמת, מציאות, מאותו שורש. הפקולטה למשפטים היא "כליית אל-חוקוק"
• "to lay down the law": מניחים את הצעת החוק על שולחן הכנסת, כמו התורה ששם משה לפני בני ישראל. מה שהונח, קבוע

המתח הזה ילווה את כל הקורס

jurisprudence היא החוכמה של המשפט, לא רק מה כתוב. jurisdiction היא סמכות: diction פירושו לדבר, כלומר מתי מותר לשופט לפתוח את הפה. שופט עליון מארצות הברית שמבקר כאן לא יכול לשפוט, רק על הכס שלו.

איפה זה תופס אתכם. משפט שלמה הוא לא דוגמה ל"כללים", אף שזה מה שעולה ראשון כשאומרים "משפט". הוא דוגמה לקוטב הגמיש: פתרון שאינו לפי הספר.

מערכות נורמטיביות

נורמטיבי מול דסקריפטיבי

שני מושגים שהמרצה אמר במפורש שהם למבחן:

• דסקריפטיבי (תיאורי): מתאר את המציאות כפי שהיא
• נורמטיבי: אומר מה צריך לעשות. נורמה היא כלל התנהגות, מהמילה היוונית נומוס, חוק

בשפת הרחוב "נורמטיבי" נשמע כמו "נורמלי". זה שימוש משובש. נורמה היא לא מה שרגיל, אלא מה שצריך.

הדוגמאות: - "אמא, אני רעב" הוא תיאור. "אפשר בבקשה..." הוא בקשה, וכבר שייך לעולם הנורמטיבי - "אבל כולם חוזרים מאוחר!" הוא טענה תיאורית. לכן "ואם כולם יקפצו מהגג?" היא תשובה טובה: מכך שכולם עושים משהו, לא נובע שצריך לעשות אותו

איפה זה תופס אתכם. "כולם עושים את זה" לא עונה על שאלה נורמטיבית. מעובדות לבד לא מקבלים כלל.

כמה "אזרחויות"

לפי המרצה, לכל אחד מאיתנו יש יותר מאזרחות אחת: כל מערכת של כללי התנהגות שחלה עלינו היא מערכת נורמטיבית.

• חוקי המדינה
• תקנונים: תקנון משמעת במוסד הלימודים, בבית ספר, בחניון, בדיקת תיקים בכניסה לקניון
• כללי דת
• כללי מוסר
• כללי משחק: לזרוק את הכדור לרשת ביד אסור בכדורגל ומותר בכדוריד

כמה מערכות יכולות לחול על אותו אדם בבת אחת, ולפעמים הן מתנגשות.

חוק ומוסר: ריקוד טנגו

הקורס יעסוק הרבה בממשק בין חוק למוסר, "ריקוד טנגו מורכב": 1. היום: מה קורה כשהם מתנגשים. דרך הסרבנות 2. בשבוע הבא: האם יש חובה מוסרית לציית לחוק, והאם יש זכות למרי אזרחי 3. בהמשך: האם אפשר להשתמש בחוק כדי לאכוף מוסר

המטרה: להבין מה מיוחד במשפט לעומת שאר המערכות שאומרות לי "אתה צריך": ההורים, בן הזוג, המזכירות, החניון, ראש העיר, החברים.

סרבנות: שני המכתבים

השאלה היא לא אם צריך לסרב, אלא מהי בכלל סרבנות, ומה התגובות האפשריות כשהחוק אומר לעשות והמוסר אומר לא לעשות.

המכתב הראשון (2014)

מופנה לראש הממשלה, לרמטכ"ל, לראש אמ"ן ולמפקד יחידה 8200. עיקרו, כפי שהוקרא: - "אנו יוצאי יחידה 8200, חיילי וחיילות מילואים בהווה ובעבר" - מצהירים שהם מסרבים לקחת חלק בפעולות נגד פלסטינים, ולהיות כלי להעמקת השלטון הצבאי בשטחים - "איננו מסוגלים מצפונית להמשיך ולשרת את המערכת הזו" - לכן "אלה מבינינו שהם חיילי מילואים" מצהירים שיסרבו - קוראים לחיילי חיל המודיעין בהווה ובעתיד ולכלל האזרחים להשמיע את קולם נגד העוולות, ולפעול כדי להביא להן קץ - "אנו מאמינים שגם עתידה של ישראל תלוי בכך"

המכתב הנגדי

מיוצאי אותה יחידה, באותו מבנה כמעט, "אבל הפוך": - מביעים זעזוע ושאט נפש מחבריהם, "אשר בחרו בדרך הסרבנות הפוליטית" - "לסרבנות פוליטית אין מקום בצבא בכלל וביחידה 8200 בפרט." כשנקראים לדגל, שמים בצד את הדעות הפוליטיות - מאשימים אותם בשימוש פוליטי וציני בחובתם החוקית והמוסרית לשרת - ובסוף: המכתב הראשון מקעקע את פעולות היחידה ואת הגנת ביטחון המדינה

מה לשים לב. הוויכוח הוא על מילה אחת: המכתב הראשון אומר "מצפונית", והשני חוזר שוב ושוב על "פוליטית". שני המכתבים מקפידים לגעת בביטחון המדינה ובעתידה, ובהמשך נראה למה.

"פוליטי" הוא לא מילה גסה. פוליטיקה היא ניהול הפוליס, העיר-מדינה ביוון וברומא. בלי פוליטיקה אי אפשר לנהל מדינה דמוקרטית. וגם אין בהכרח סתירה בין פוליטי למצפוני: אנשים מצביעים לפי המצפון שלהם. "ציני" הוא כבר משהו אחר.

סרבנות מתחילה בהפרת חוק

ילדים שמסרבים לבוא לארוחת ערב: זו סרבנות? בכיתה עלו שתי תשובות. הטענה שהתקבלה היא שלא, כי הם מפרים כללי בית, לא חוק.

הטוויסט: לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם (סעיף 14), והאפוטרופסות כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין (סעיף 15). וסעיף 16: קטין חייב, תוך כיבוד הוריו, לציית להם. אם מנסחים את זה כך, הסירוב לארוחת ערב הוא כבר הפרת חוק.

הכלל: בלי הפרת חוק אין אירוע של סרבנות, כי אין התנגשות בין חוק למוסר. בצבא יש גם ועדה שדנה בבקשות על רקע מצפוני. על ההסדרים האלה ידובר בהמשך.

שלושה סוגי סרבנות

שימו לב למינוח. בעברית מרי ומרד הם מילים נרדפות ("בית המרי" ביחזקאל). ההבחנה ביניהם היא מוסכמה של הקורס, ובה משתמשים במבחן.

שתי תגובות של אותו חייל. שולחים חייל מילואים לשמור במאחז, או לפנות מאחז. בשני המקרים זה נגד עמדותיו. - הוא אומר למפקד בשקט: "שים אותי חודש במטבח, אני אקלף ואשטוף סירים, רק לא זה": סרבנות מצפונית - הוא עומד מול כולם ומכריז "אני לא עושה את זה": הוא רוצה לשכנע, לשנות. מרי אזרחי

מרד: לא נגד גדר מסוימת, אלא נגד הרעיון של מדינה וממסד. למשל, מי שמחזיק בכך שהארץ עדיין שייכת לאימפריה העות'מאנית ולא מכיר בשום דבר שקרה כאן מאז 1917. או התנועה האנרכיסטית החזקה בארצות הברית בשנות ה-20 וה-30.

המספר הוא לא המבחן

בדרך כלל סרבן מצפון הוא אדם בודד, ומרי אזרחי הוא של קבוצה. אבל לא תמיד: - האיש שעמד לבד מול שיירת טנקים בכיכר טיאננמן רצה לשנות מדיניות. אדם בודד שורף צו גיוס בכיכר העיר - פלוגה שלמה יכולה לומר "אנחנו לא מסוגלים". ומספיק אנשים יכולים להפוך עניין פנימי לכזה שמשנה מדיניות

המבחן האמיתי הוא המטרה: "אני לא מסוגל" או "אני רוצה לשנות".

כלפי מי המדינה סלחנית יותר

על המסך הוצגה טבלה עם חץ בין שלושת הסוגים. היא לא נשמעה בהקלטה, ומה שכאן הוא לפי ההסבר:

• הכי סלחנית לסרבנות מצפונית. בהחלטות דמוקרטיות תמיד יש מיעוט שלא מסכים, ואפשר לוותר לו בשוליים
• הכי פחות סלחנית למרד, כי הוא פוגע במערכת עצמה
• באמצע מרי אזרחי, וחלק מזה תלוי באיך מציגים את הדברים
• לפעמים המדינה פרגמטית: קבוצה קטנה של אידיאולוגים אפשר להשאיר בשקט, ולא להפנות אליה זרקור. מאה אלף איש שמסרבים, כבר צריך להתמודד איתם אחרת

הבעיה במרי אזרחי

בדמוקרטיה יש דרכים חוקיות לשנות חוק: הצבעה, בחירות, חופש הביטוי, הפגנה, סקרים. מי שלא שכנע, הפסיד. לשנות את החוק באמצעות עבירה על החוק זה מורכב: האם מערכת יכולה להכיר בזכות לעבור עליה כדי לשנות אותה? זו השאלה של השבוע הבא.

הבעיה במרד גדולה יותר: זה לא רק עקיפה של הדרכים המקובלות, אלא פגיעה במערכת.

איפה זה תופס אתכם. "מצפוני" לא נבחן לפי המניע. כמעט כל סרבן פועל מתוך מצפון. ההבחנה היא אם הוא מבקש פטור או שינוי.

לנתח את המכתב: מילים מול הקשר

לפי המרצה, במבחן יכול להופיע מכתב דומה, עם השאלה לאיזה סוג סרבנות הוא שייך. לכן הניתוח בשני שלבים.

שלב 1: הניתוח היבש של הטקסט

1. "בהווה ובעבר": מי שכבר לא משרת במילואים לא יכול לסרב לשום דבר. רק מי שבהווה מצהיר על סירוב
2. הנימוק: "איננו מסוגלים מצפונית". זה ניסוח של סרבנות מצפונית. אפשר להמשיך לשרת ביחידה בזירה אחרת
3. הקריאה לאחרים: "להשמיע את קולם" ו"לפעול". אין כאן קריאה לסרב, ואין עבירה בלהשמיע קול או לפעול נגד עוולות: אפשר להפגין, לכתוב מכתב למערכת עיתון, להצביע
4. המשפט האחרון, על עתידה של ישראל, נועד לנטרל מראש את ההאשמה במרד: אנחנו לא נגד המדינה

בכיתה נטען שבהקשר פוליטי "לפעול" הוא רמז לעבור על החוק. התשובה: המילה עצמה לא אומרת את זה. המכתב מנוסח בקפידה, כנראה בידי משפטנים.

שלב 2: ההקשר

המכתב מופנה לארבעה בעלי תפקידים, אבל פורסם ברבים ועלה לאתרי חדשות. אף אחד מאיתנו לא קורא דואר של אחרים, ובכל זאת כולנו קראנו אותו. כלומר הוא לא נועד רק להם.

• אם "אני לא מסוגל מצפונית" נאמר בין החייל למפקד שלו, זו סרבנות מצפונית
• אם אותן מילים נאמרות במסיבת עיתונאים, המטרה היא להשפיע ולשנות מדיניות

הסיווג הנכון: הטקסט הוא טקסט של סרבנות מצפונית מוקפדת, שמקפיד לא להיות מרד. הדינמיקה שלו היא של מרי אזרחי. מכאן המסקנה הכללית: לפעמים לא המילים קובעות, אלא ההקשר. ומי שאמור לראות את ההבדל הזה ראשון הם עורכי הדין.

מה היה מכתב "נקי"

מכתב שאומר "אנחנו רואים כאן עוול, וקוראים לכם לצאת להפגין או להצביע", בלי שום סירוב, לא מעורר שום בעיה. גם מי שמעמיד רכבים לכל מי שרוצה להגיע להצביע לא עושה שום דבר פסול. כסף בתמורה להצבעה לכיוון מסוים הוא כבר עניין אחר.

סרבנות מצפונית בשקט, ובשידור

• בהתנתקות, לפי ההרצאה, קצינים בכירים ביקשו העברה לתפקיד אחר לתקופה, בלי פרסום. הם לא רצו להיות חלק מהאירוע: סרבנות מצפונית
• בחור ישיבה שאומר "אני לא מסוגל לשאת נשק" ומוכן לשבת בכלא: מצפונית. אם הוא עושה את זה בשידור, על גג של רכב, כדי שהכנסת תעביר חוק: זו כבר לא סרבנות מצפונית

איך שאומרים

• "לא תרצח" עם סימן שאלה בסוף הוא משפט אחר לגמרי
• המברק: סטודנט שולח לאביו "אבא אין כסף שלח עוד". הקצב קורא את זה בטון גס, והאב בוכה. הרב קורא את אותן מילים בנימה מתחננת, והאב מתנחם
• "לא תצאו להפסקה" אפשר לקרוא כאיסור נוקשה, או בקריאה חומלת יותר. זו שוב המפה של נוקשה מול גמיש

מה בשבוע הבא

האם קיימת זכות למרי אזרחי? כלומר, האם יש זכות לעבור על החוק, שהחוק עצמו מכיר בה. וגם: האם סרבן מצפון חייב לשבת בכלא, ומה גבולות החובה הזו. המרצה ביקש למקם כל דיון במפה של גמיש ונוקשה, ובטנגו של חוק ומוסר.

מה חסר בעמוד

• המצגת הוצגה על המסך ולא נקלטה, ובכלל זה הטבלה של שלושת סוגי הסרבנות והחץ שלצידה. הטבלה כאן בנויה ממה שנאמר
• המרצה ניסה לכתוב על לוח דיגיטלי בזום, ובסוף ויתר. מה שנכתב בו לא נקלט

בדיקה עצמית

1. ילד אומר להוריו "כולם חוזרים הביתה מאוחר". למה זו לא תשובה לכלל "חוזרים עד 11"?
2. למה משפט שלמה מייצג את הקוטב הגמיש, ולא את הקוטב של החוק?
3. חייל מבקש בשקט מהמפקד להעביר אותו לתפקיד אחר, כי המשימה נוגדת את מצפונו. חייל אחר אומר את אותו דבר במסיבת עיתונאים. מה ההבדל בסיווג?
4. מה הבעיה העקרונית במרי אזרחי בחברה דמוקרטית?
5. למה המכתב הראשון של יוצאי 8200 הוא בטקסט סרבנות מצפונית, ובדינמיקה מרי אזרחי?

תשובות.

1: היא טענה דסקריפטיבית, תיאור של מה שקורה. הכלל הוא נורמטיבי, מה צריך לעשות. מתיאור לבד לא נובע כלל.

2: לא היו ראיות, ונטל הראייה לא עזר. שלמה הכריע בחוכמה ובפיקחות רגשית, אולי לפי טובת הילד, ולא לפי כלל כתוב.

3: הראשון מבקש פטור לעצמו, וזו סרבנות מצפונית. השני רוצה להשפיע ולשנות מדיניות, וזה מרי אזרחי. המבחן הוא המטרה, לא המניע.

4: יש דרכים חוקיות לשנות חוק: בחירות, הצבעה, הפגנה, חופש הביטוי. מרי אזרחי משנה חוק באמצעות עבירה על החוק, אחרי שלא הצליח לשכנע.

5: המילים: "איננו מסוגלים מצפונית", בלי קריאה לאחרים לסרב, ועם משפט שמנטרל האשמה במרד. אבל המכתב פורסם ברבים, ומטרתו להשפיע על המדיניות.

חוק ומשפט: קבוע מול גמיש

שני הקטבים

מילים שכדאי לזכור

• משפט כמנהג, "מה שהולך". "לעשות בהם שפטים" פירושו להעניש
• מחכמה בערבית: בית משפט, המקום של החוכמה
• "to lay down the law": להניח את החוק, כמו הנחת הצעת חוק על שולחן הכנסת
• jurisprudence: החוכמה של המשפט. jurisdiction: סמכות, מתי מותר לשופט "לדבר"
• סעיפים 79א עד 79ג לחוק בתי המשפט: פשרה, בוררות (79ב) וגישור (79ג). דרכים לצאת מההכרעה לפי הכללים

דוגמה: משפט שלמה

בלי עדים, נטל הראייה לא עוזר. ההצעה לחתוך את התינוק היא תרגיל רגשי, סוג של מכונת אמת. וקריאה אחרת: ההכרעה היא לפי טובת הילד, ולא גילוי האם. בשני המקרים זה לא פתרון לפי הספר (שיעור 1).

איפה זה תופס אתכם

• "משפט" מעלה קודם כל "כללים". אבל בקורס הזה המילה מייצגת דווקא את הקוטב הגמיש, ו"חוק" את הקבוע
• השופט בתנ"ך הוא בעיקר מנהיג, לא בעל ידע. יפתח ושמשון לא ידועים בזכות ידיעת הדין
• גם הטון יכול להעביר טקסט מקוטב לקוטב: "לא תצאו להפסקה" כאיסור נוקשה, או בקריאה חומלת

בדיקה עצמית

1. מה המשותף למשפט שלמה, ל"כמשפט הבנות" ולבית המשפט בערבית?
2. למה חוקים חשובים נחקקו על אבן או על נחושת?

תשובות.

1: כולם מסמנים את הקוטב הגמיש: הכרעה בחוכמה או לפי המנהג, ולא לפי כלל כתוב.

2: כדי שאי אפשר יהיה לשנות אותם. זה הקוטב הקבוע: מה שחקוק לא זז.

סוגי סרבנות

קודם כל: הפרת חוק

בלי הפרת חוק אין סרבנות, כי אין התנגשות בין חוק למוסר. ילדים שמסרבים לארוחת ערב מפרים כללי בית, אלא אם מנסחים את זה דרך חובת הקטין לציית להוריו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (שיעור 1).

שלושת הסוגים

איך מסווגים

1. האם יש הפרת חוק? אם לא, אין סרבנות
2. מה המטרה? פטור לעצמי, או שינוי
3. מה ההקשר? "אני לא מסוגל מצפונית" בשיחה עם המפקד הוא סרבנות מצפונית. אותן מילים במסיבת עיתונאים הן מרי אזרחי
4. האם יש שלילה של המערכת כולה? אם כן, מרד

דוגמה: המכתבים של יוצאי 8200 (2014)

• הטקסט של המכתב הראשון: "איננו מסוגלים מצפונית", בלי קריאה לאחרים לסרב, ועם משפט על עתידה של ישראל שמנטרל האשמה במרד. סרבנות מצפונית מוקפדת
• המכתב הנגדי מאשים ב"סרבנות פוליטית", כלומר מרי אזרחי, ואפילו בכיוון המרד
• הדינמיקה: המכתב פורסם ברבים כדי להשפיע. מרי אזרחי

איפה זה תופס אתכם

• המספר הוא לא המבחן. אדם בודד מול טנקים יכול לחולל מרי אזרחי, ופלוגה שלמה יכולה לסרב מצפונית
• המניע הוא לא המבחן. כמעט כל סרבן פועל מתוך מצפון. השאלה היא מה הוא רוצה שיקרה
• מרי ומרד הם מילים נרדפות בעברית. ההבחנה היא מינוח של הקורס
• "לפעול" ו"להשמיע קול" אינם קריאה לעבור על החוק. אפשר להפגין, לכתוב, להצביע

בדיקה עצמית

1. קבוצה קטנה שאינה מכירה במדינה כלל מסרבת להתגייס. איזה סוג סרבנות זה, ואיך המדינה עשויה להגיב?
2. למה מכתב שקורא לכולם לצאת ולהצביע אינו סרבנות?

תשובות.

1: מרד, כי הוא שולל את הסמכות עצמה. לפי ההרצאה המדינה לפעמים פרגמטית, ומשאירה קבוצה קטנה כזו בשקט.

2: כי אין בו הפרת חוק. הצבעה היא דרך חוקית לשנות מדיניות.

נורמות ומערכות נורמטיביות

שני מושגים למבחן

נורמה היא כלל התנהגות, מהמילה היוונית נומוס, חוק. "נורמלי" במובן של רגיל הוא שימוש משובש במושג.

הרבה "אזרחויות"

כל מערכת של כללי התנהגות שחלה עליי היא מערכת נורמטיבית: - חוקי המדינה - תקנונים: משמעת, בית ספר, קניון, חניון - דת - מוסר - כללי משחק: כדורגל מול כדוריד

כמה מערכות חלות בבת אחת, ולפעמים מתנגשות. השאלה שהקורס שואל: מה מיוחד בחוק לעומת כל שאר ה"אני צריך".

חוק ומוסר: הטנגו

איפה זה תופס אתכם

• "כולם עושים את זה" הוא טיעון תיאורי. הוא לא עונה על שאלה נורמטיבית
• נורמה היא לא מה שרגיל, אלא מה שצריך

בדיקה עצמית

1. "השמש זורחת": נורמטיבי או דסקריפטיבי?
2. תנו שתי מערכות נורמטיביות שחלות עליכם בו זמנית, חוץ מחוקי המדינה.

תשובות.

1: דסקריפטיבי. זה תיאור של המציאות, ולא אומר מה לעשות.

2: למשל תקנון המשמעת של מוסד הלימודים, וכללי מוסר. גם דת או כללי משחק מתאימים.