שיעור 2 · 10.11

רע כשלעצמו, והאם יש זכות למרי אזרחי

הקלטה של שעתיים ורבע, עם שתי הפסקות. חזרה על נורמות ועל שלושת סוגי הסרבנות, רע כשלעצמו מול רע רק כי נאסר, ובעיקר השאלה אם יש זכות למרי אזרחי: תנאי הסף, הביקורת עליהם, והגישה של יוסף רז, לפיה השאלה היא לא has a right אלא is right.

בעמוד

• חזרה: איך הגענו לסרבנות
• רע כשלעצמו, ורע רק כי נאסר
• האם יש זכות למרי אזרחי
• מה בשבוע הבא
• מה חסר בעמוד
• בדיקה עצמית

חזרה: איך הגענו לסרבנות

נורמה ותיאור, שוב

• נורמטיבי בא מנומוס, ביוונית חוק. נורמה אומרת מה המציאות צריכה להיות: היא פונה אלינו ואומרת איך לנהוג
• דסקריפטיבי, מ-to describe, מתאר את המציאות כפי שהיא
• "נורמלי" בשפת היום-יום ("היא לא קוראת בצורה נורמטיבית") הוא בעצם תיאור, ולא נורמה. לפי המרצה, המילה התגלגלה כך כי מקובל שמצייתים לחוקים, ולכן "נורמלי" נעשה תיאור של המציאות כפי שהיא אמורה להיות לפי הנורמות
• "אני רעב" הוא תיאור. "בבקשה" הוא פנייה: אני רוצה שהמציאות תהיה אחרת, ואני יודע שבכוחך לשנות אותה

מי עושה מה: - ההיסטוריון אומר מה היה - הסוציולוג אומר מה יש: בשעות מסוימות יש פקקים, בתקופות מסוימות אחוז ההצבעה נמוך - המשפטן שואל מה המצב הנורמטיבי, מה הכללים אומרים. למשל, האם החוק אומר שאתה רשאי להצביע, או חייב. "ככה זה" הוא לא תשובה בשבילו

"אבל כולם חוזרים בשתיים בלילה", "כולם שותים ולא משאירים נהג תורן": תיאור של המציאות אינו הצדקה להתנהגות.

הרבה מערכות, ולפעמים הן מתנגשות

• אדם יכול להיות שייך לכמה מערכות חוק: אזרחות כפולה, חוק המדינה וחוק העיר, חוק המדינה וחוק בינלאומי
• דת וחוק: לפי ההרצאה, בשנים הראשונות של המדינה היו הוראות שגזזו לעולים פאות במחנות, האכילו אותם לא כשר, ולא בנו מקוואות. זו התנגשות בין מערכת האמונה של האדם למערכת החוקים
• הקורס מתמקד במוסר ולא בדת: המוסר הוא בסיס רחב יותר, ובכיתה יש אנשים מדתות שונות. יש מי שרואים בדת מקרה פרטי של מוסר, ויש מי שרואים בציווי אלוהי ובציווי אנושי קטגוריות שונות
• גילוח בשבת: מפקד דורש מחייל להתגלח בשבת בבוקר. לכאורה התנגשות, אבל פקודות הצבא מביאות את זה בחשבון. ובכל זאת אפשר לחשוב על נסיבות שבהן הדרישה מוצדקת: כוח שנכנס למקום רגיש, ומראה מסודר ומשמעת עשויים להציל חיים

למה אסור לרצוח

בכיתה עלו כמה תשובות: כתוב בחוק, כתוב בעשרת הדיברות, זה לא מוסרי, זה לא כדאי, ואפילו "זה מביא מזל רע". כל תשובה שייכת למערכת אחרת.

בכיתה נטען שעל המוסר אפשר להתווכח, כי יש מצבים שבהם המתה היא מוסרית. לפי המרצה, "כל אחד והמוסר שלו" הוא האינסטינקט הראשון של הסטודנט הישראלי, ובהמשך הקורס נראה שיש גם יסודות אוניברסליים שכולנו מסכימים עליהם.

שלושת סוגי הסרבנות, בקצרה

ההגדרות המלאות בשיעור 1. החזרה הדגישה:

• סרבנות מצפונית מכוונת פנימה: "אני מקבל את החוקים, נאמן למדינה ולמערכת, פשוט לא מסוגל." שים אותי במטבח, שים אותי בכלא, רק לא את זה
• מרי אזרחי הוא אי ציות לחוק מתוך מטרה לשנות מדיניות או חוק. שמות נרדפים: אי ציות אזרחי, civil disobedience, סרבנות פוליטית. בכיתה הוצע "משיכת אנשים" כסימן, אבל העיקר הוא להשפיע
• מרד הוא כפירה במערכת עצמה: "מי אתם בכלל". למשל מי שלא הכיר בכלל בשלטון הבריטי, או לא מקבל שום שלטון
• מספר המשתתפים הוא סימן היכר ראשון, אבל שטחי
• אנרכיסט: ארכה ביוונית היא "ראשון", כמו בארכיאולוג (חוקר מה שהיה בראשית) ובארכיטקט (השלב הראשון לפני הבנייה). אנרכיסט חולק על כך שיש מישהו ראשון, כלומר על שלטון בכלל

כלפי מי סלחנים

• כלפי סרבנות מצפונית, יותר. החלטת רוב תמיד תנגוד ערכים של מישהו, אין מה לעשות. אם הספינה מפליגה למקום שמישהו לא מסוגל להגיע אליו, איך לוקחים אותו בכוח?
• ועדת מצפון בצבא בודקת אם הסרבנות כנה, כי לא רוצים חייל שיסרב ברגע הקריטי: מראיינים, ובודקים אם האדם עקבי באורח החיים שלו. לפי ההרצאה, לפעמים גם "מייבשים" קצת, כי לא רוצים שסירוב יהיה נעים. סרבן לא מקבל סוף שבוע חופשי בטבריה
• כלפי מרד, פחות. אבל גם זה לא כלל מוחלט: לפעמים עדיף לא להפנות זרקור לעשרים משפחות שלא מזיקות לאיש

הבעיה בסרבנות שנועדה לשכנע

• בלי עבירה על החוק אין סרבנות. הפגנה חוקית היא לא סרבנות
• יש דרכים לגיטימיות לשכנע: הפגנה, מכתב למערכת, מודעה בעיתון, סדרת הרצאות, חוגי בית, שלטי חוצות, באנרים באינטרנט
• מי שעובר על החוק כדי לשכנע, כשיש דרכים חוקיות, יוצר את הקושי שבו עוסק השיעור

חומר קריאה: מאמר קצר בעברית של יוסף רז, על השאלה אם יש זכות למרי אזרחי. את המאמר קוראים אחרי השיעור. המרצה לא היה בטוח שהמאמר עלה לאתר הקורס, וביקש לבדוק.

רע כשלעצמו, ורע רק כי נאסר

לפני הזכות למרי אזרחי, עוד הבחנה שיכולה "לסובב את הברז" בתגובה שלנו לעבירה:

• רע כשלעצמו, בלטינית mala in se: התנהגות רעה גם בלי שהחוק אסר אותה. רצח, שוד, ביזה, אונס
• רע רק כי נאסר: אין בה לכאורה ממד מוסרי, אסורה רק כי כך נקבע. הדוגמאות שעלו בכיתה: חניה באדום-לבן, עישון במקום ציבורי, אי תשלום מיסים, חגורת בטיחות, שריפת דגל. קוד לבוש במקום העבודה הוזכר, אבל הוא לא חוק

המקרה הקיצוני: מי שמסרב לציית לאיסור הרצח בחוק העונשין כדי "להראות שיש לנו מצוקה". או ביזת חנויות, הכאה ושריפה כדי לשנות מדיניות, למשל על יוקר המחיה או על הגירה. גם זה אי ציות לחוק כדי לשכנע.

האם הענישה תהיה זהה

המדינה תופסת עשרה אנשים שרצחו, שדדו ובזזו "למען האידיאלים", ועשרה שחנו באדום-לבן, שרפו דגל, עישנו בציבור או נסעו בלי חגורה. ברור שהענישה לא תהיה זהה. גם בתוך הקבוצה הראשונה יש הבדל בין ביזה לרצח.

לאתגר את ההבחנה

• מיסים: מי שגנב עשרת אלפים שקל מהקופה הציבורית שייך לקבוצה הראשונה. מי שהעלים מס של עשרת אלפים שקל גנב אותם לפני שהגיעו לקופה. גם זה חור בכיס הציבורי, שאפשר היה לבנות בו מיטות אשפוז
• חניה באדום-לבן: יש לה סיבה. בפינה לא רואים את הסיבוב ואת מי שחוצה, ומישהו עוקף ודורס
• חגורת בטיחות: נועדה להגן על האדם עצמו, אבל מי שעף מהרכב תופס מיטת אשפוז של מישהו אחר
• עישון ציבורי: אנשים מתים מעישון פסיבי
• רחצה בחוף אסור: בכיתה הוצע שזה החוק היחיד שאין בו פגיעה באחר. התשובה: אנשים נהרגים כשהם קופצים להציל
• דגל, ביזוי שוטר: פוגעים בסמל. אם יש כבוד לשוטר ולדגל, יש סיכוי לאכוף את הסדר, וזה מציל רכוש וחיים. לפי ההרצאה, נאשם שזרק נעל לעבר נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, ופספס לגמרי, נידון לשלוש שנות מאסר

המסקנה: כמעט כל הוראה "יבשה" אפשר לזקק לרכיב מוסרי. ההבחנה עדיין שימושית, אבל צריך לזכור שגם מה שרע רק כי נאסר יכול לפגוע במערכת עצמה, לעומת דברים טכניים באמת, כמו טופס ורוד או צהוב.

איפה זה תופס אתכם. "זה רק עניין טכני" הוא לעתים קרובות טעות. העניין הטכני יכול להתגלגל למשהו מערכתי ומוסרי.

האם יש זכות למרי אזרחי

ההצבעה

בכיתה רוב הצביעו שיש זכות למרי אזרחי במדינה ליברלית (בהצבעה הראשונה שמונה מול שלושה). אחרי ההפסקה המספרים השתנו קצת. בכיתה הוצעה גם אפשרות רביעית: אין זכות חוקית פורמלית, אבל יש הצדקות מוסריות ופילוסופיות. זה כבר מבחין בין השאלה אם יש זכות לבין השאלה אם המעשה מקובל, ובדיוק לשם השיעור הולך.

עצה למבחן

במבחן אמריקאי, וגם בבחינות הלשכה: תשובה גורפת מדי, שלא לוקחת בחשבון ניואנסים, היא סימן לחשוב פעמיים. "לעולם", "אף פעם", "תמיד", "כולם". תשובות של משפטנים מחושבות יותר. למשל, תשובה שאומרת "אין דבר כזה מרי אזרחי" כנראה נפסלת.

הגישה הראשונה: יש זכות, בתנאי סף

גבולות ההפגנה לא נעצרים בחוק. כמו שיש לי זכות להביע את עצמי בדרך חוקית, יש לי זכות להביע את עצמי בדרך לא חוקית, אם אני עומד בתנאים מסוימים. אין רשימה אחת מוסכמת: כל הוגה מציע רשימה משלו. התנאים שהוצגו:

נכונות לשאת בעונש. רוזה פארקס לא קמה ממקומה באוטובוס לטובת נוסע לבן. לפי ההרצאה, היא אמרה שהרגליים כאבו לה. היא ישבה בכלא, וזה הצית גל של מחאות נגד הגזענות בארצות הברית. מרטין לותר קינג ישב בכלא, והחברה נשאה אותו על כפיים. הוא גם דרש שההפגנות שלו יהיו לא אלימות, וכך גם גנדי. מי שלא מוכן לשלם את המחיר, יש שיגידו שזה לא מרי אזרחי: אני גם לא רוצה לשלם מס הכנסה.

רווח אישי. אם מתברר שמי שמארגן את ההפגנה מקבל משכורת, זה "מוציא את האוויר" ממנה. אבל רווח אישי הוא משהו ספציפי, כמו לפרוץ לחנות ולקחת תיק. מי שנהנה משינוי המדיניות הכללי, למשל שואף להפחתת מיסים או לפחות ימי מילואים שגם הוא ירוויח מהם, לא נפסל לפי ההרצאה.

מה פירוש "זכות"

זכות פירושה שמישהו אחר חייב להתחשב. לא רק "אפשרות". אם מי שסימן וי בכל המשבצות נעצר, הוא יכול לומר לשוטר: "אני משתמש בזכות שלי למרי אזרחי."

מה ההתחשבות יכולה לכלול: - להקל בעונש, או לוותר עליו - במישור החברתי ולא המשפטי: להפוך את האדם לגיבור תרבות. החוק לא עשה הנחות למרטין לותר קינג, החברה כן

הקושי: במרי אזרחי שנועד לשנות, החוק מכיר בזכות לעבור על החוק. זה "להחזיק את החבל בשני קצותיו", סוג של אוקסימורון. בסרבנות מצפונית קל יותר להבין "שסתום מילוט": הרוב כפה את דעתו על המיעוט, וזה נוגד את המצפון שלו. אם הייתה חובה לאכול בשר, צמחוני היה מבקש פטור. אבל במרי אזרחי מדובר בהפרת חוק כדי לשנות.

הפגנה חוקית היא בכלל לא השאלה, זה חופש הביטוי. על מושג הזכות הקורס ירחיב לקראת סוף הסמסטר.

לאתגר את התנאים: אלימות

אחרי שהמרצה הדגיש שהוא נגד אלימות, ושזו הערה עיונית ולא קריאה למשהו: יש מצבים שבהם במבט היסטורי לאחור "בלעו" את האלימות. בכיתה הוזכרה גרמניה הנאצית: בזמנה, מרי אזרחי היה לגיטימי גם אם היה אלים.

הסרטון: ניו יורק, אפריל 1938. עצרת של כשלושת אלפים גרמנים פרו-נאצים ברחוב 86 במנהטן. לפי ההרצאה, אז עוד לא היה ברור שארצות הברית תצטרף למלחמה בצד הבריטי, והיו בה לא מעט אוהדים לגרמניה. שופט יהודי פנה לראש המאפיה היהודית, מאיר לנסקי, וביקש לא להרוג, "רק ללמד אותם לקח". העצרת הבאה פוזרה באלימות.

לפי ההרצאה, לנסקי גם עזר להבריח נשק לישראל בזמן אמברגו הנשק במלחמת העצמאות. בשנות ה-70 ביקש לעלות במסגרת חוק השבות, ובלחץ אמריקאי סירבו לו.

הנקודה: כמו שלפעמים אין זמן ל"אמצעי אחרון", אולי לפעמים אין ברירה אלא ללכת מכות נגד מי שעלול להרוג אנשים.

כפר קאסם: חייל מקבל פקודה לירות באוטובוס של נשים וילדים שחוזרים בזמן עוצר. אם חבריו למחלקה עוצרים אותו במכות, האם זו אלימות פסולה? לא ברור.

בכיתה עלה גם: אלימות שונה מאמצעי אחרון. אמצעי אחרון הוא רק שאלה של סדר. אלימות היא שימוש ביכולת שהדמוקרטיה נותנת נגדה, ולפי ההרצאה היא נוגעת בהצדקה הבסיסית של המשפט: לדאוג שלא נפגע זה בזה, כדי שכל אחד יחזור הביתה בשלום.

מדינה טוטליטרית: הטענה "יש לך דרכים חוקיות" לא רלוונטית שם. בארצות הברית התיקון הראשון לחוקה משריין את חופש הביטוי, ולכן אפשר לומר למפגין "תפגין בצורה חוקית". בצפון קוריאה אי אפשר.

לאתגר את התנאים: רווח אישי

שני ארגוני צדקה. ארגון אחד הוא כולו מתנדבים, וכל שקל הולך למטרה. בארגון השני חלק גדול מהכסף (בהרצאה, כ-40%) הולך להוצאות תפעול, למשכורות ולפרסום. לאן תתרמו? האינטואיציה אומרת לראשון.

עכשיו: המתנדבים, עשרה אנשים שעוברים מדלת לדלת כדי להאכיל חתולי רחוב, גייסו עשרת אלפים שקל. הארגון השני לקח איש מקצוע, מילא את איילון בשלטים של חתולים רעבים, וגייס מיליון. גם אחרי ההוצאות, למטרה נשאר הרבה יותר. יכול להיות שכל מאה השקלים שלכם ילכו למשכורת שלו, ובכל זאת זה עדיף.

היישום: אם בהפגנה מישהו משך משכורת וארגן אותה, זה לא בהכרח גורע מהאידיאולוגיה של המפגינים. אפילו איש פרסום שבכלל תומך בכלבים, ומארגן בשביל כסף הפגנה למען החתולים: מה אכפת לי, אם המטרה מושגת?

רעיון שיחזור כל הסמסטר: לא כל מה שנראה לנו נכון במבט ראשון עומד במבחן הביקורת.

מתי זה בכלל מרי אזרחי

בכיתה נשאל אם ההפגנות בקפלן, או מחאות יוקר המחיה, הן מרי אזרחי. התשובה דרך המושגים:

1. מה המטרה? לשנות. אז זו המשבצת האמצעית
2. האם יש עבירה על החוק? מפגינים על המדרכה הם לא מרי אזרחי. חסימת כבישים אחרי הוראה להתפזר, השבתת נמל תעופה, או חסימה שבועית של כביש 4, הן כבר עבירה
3. האם יש זכות? לפי הגישה הראשונה, בודקים את תנאי הסף: אלימות, רווח אישי וכן הלאה

גם הכרזות כמו מכתב השמיניסטים, מכתב הטייסים ומכתב 8200 הן, לפי ההרצאה, הכרזות על עבירה על החוק כדי להשפיע.

הגישה השנייה: אין זכות למרי אזרחי

לפי ההרצאה, זו הגישה שמציג יוסף רז. בכיתה נשאל למה בכלל לבנות צ'קליסט שאם עומדים בו, יש זכות. זו בדיוק נקודת המוצא.

זכות היא גם כשאני טועה. אם הצבעתי למפלגה שנראית לכם הזויה, נגיד "חוג נאמני הגלידה", זו הזכות שלי גם אם עשיתי את שטות חיי. אבל אם יש זכות למרי אזרחי, חייבים להתחשב בו גם כשהמפגין טועה. אולי זה לא נכון.

"רצח האשכוליות". קבוצה שמאמינה שלפירות יש רגשות, ואוכלת רק פירות שנשרו מהעץ, פורצת בגלוי, בלי אלימות ובלי רווח, מכולות של פירות הדר בנמל אשדוד, כדי למחות. הם מסמנים וי על כל התנאים, ובאים לשופט: "חייבים להתחשב בנו."

• לפי הגישה הראשונה: השופט עובר על הצ'קליסט, ואם כל התנאים מתקיימים, הוא חייב לבוא לקראתם
• לפי הגישה השנייה: אין זכות, ואין חובה לבוא לקראת אף אחד. השופט שואל רק אם המעשה היה מוצדק, ואם שכנעו אותו. כאן, כנראה שלא

ובכיוון ההפוך: מי שהיכה את הנאצים בניו יורק בא לשופט. אין לו זכות, כי זה אלים ולא כלול בחופש הביטוי. אבל השופט יכול להשתכנע שעדיף היה להכות אותם מאשר לתת להם להמשיך לשכנע את הציבור. וגם מי שעבר על החוק כדי למנוע משלוח של ילדים חטופים לארץ אחרת, יזכה לכפיים גם אם זה לא היה חוקי.

has a right או is right

באנגלית משחק המילים בולט יותר:

דוגמאות: לפי ההרצאה, כשעזר ויצמן נפגש עם ערפאת הוא עבר על החוק, וזה שינה בסופו של דבר את המדיניות. יש שיגידו שזה היה מוצדק ויש שיגידו שלא, אבל השאלה אם הייתה לו זכות לא רלוונטית. אותו דבר בקפלן: זה מרי אזרחי, והוויכוח אם הוא הציל או הרס הוא ויכוח על צדקת המעשה, לא על זכות.

מי שופט? לפי הגישה השנייה יש דגש גדול על מי שמכריע. זה יכול להיות שופט מקצועי, שוטר, או החברה כולה, שמחליטה אם להחזיק במישהו כגיבור תרבות או לומר שהוא סתם טעה.

שאלה מהכיתה: מה אם המחאה יוצרת שסע בעם? לפי הגישה הראשונה, אם יש זכות, יש אותה גם כשהמעשה פוגע. לפי הגישה השנייה, זה פרמטר בשאלה אם המעשה היה מוצדק: שוקלים את כל המחירים מול חומרת העוול. המרצה הדגיש שהוא לא עונה על השאלה עצמה, אלא מלמד את צורת הניתוח.

איך עונים על שאלה כזו

"האם יש זכות למרי אזרחי?" התשובה: יש ויכוח, ומציגים את שתי הגישות.

1. יש זכות, עם תנאי סף. לפי ההרצאה, בפסק דין מלכה נקבע מפי ברק שאין דבר כזה "מרי אזרחי אלים", כי זו סתירה פנימית. אפשר לאתגר את זה
2. אין זכות. גם מי שעומד בכל התנאים לא מחייב התחשבות, אלא אם המחוקק קבע אחרת. אבל אפשר להשתכנע במבט לאחור שהמעשה היה מוצדק, למשל מי שסירב פקודה והציל חיים

אין סעיף חוק שקובע את זה. זו שאלה על היחסים בין חוק למוסר.

איפה זה תופס אתכם. "אין זכות למרי אזרחי" לא אומר "מרי אזרחי תמיד פסול". הוא אומר שאין התחשבות אוטומטית, ושכל מקרה נבחן לפי השאלה אם הוא מוצדק.

מה בשבוע הבא

• האם יש חובה מוסרית לציית לחוק, כשהחוק והמוסר לא מתנגשים. כלומר, האם המוסר תומך בחוק
• בשבוע שאחריו: השאלה ההפוכה, האם החוק יכול לאכוף מוסר
• המרצה אמר שאולי ייתן חומר קריאה

מה חסר בעמוד

• מה שנכתב על הלוח ועל המסך לא נקלט: חלוקת הדוגמאות לקבוצות בצבעים, רשימת תנאי הסף, והשרטוט של שני ארגוני הצדקה. הטבלאות כאן בנויות ממה שנאמר
• הסרטון על העצרת בניו יורק הוצג על המסך, וממנו נשמעו רק קטעים קצרים

בדיקה עצמית

סיימת את שיעור 2. זה נשמר אצלך.