דוגמאות

מקרים שמחברים בין השיעורים: קודם מסווגים את הסרבנות, ואחר כך שואלים אם יש לה זכות או הצדקה.

המכתבים של יוצאי 8200

שיעורים: 1, 2.

ב-2014 יוצאי יחידה 8200 כתבו לראש הממשלה, לרמטכ"ל, לראש אמ"ן ולמפקד היחידה שהם "אינם מסוגלים מצפונית" להמשיך לשרת, ושאלה מהם שבמילואים יסרבו. מיוצאי אותה יחידה יצא מכתב נגדי, שמאשים אותם ב"סרבנות פוליטית".

1. הפרת חוק: רק מי שמשרת במילואים בהווה יכול לסרב. מי שכבר לא משרת, לא מסרב לשום דבר
2. הטקסט: "איננו מסוגלים מצפונית", בלי קריאה לאחרים לסרב. "להשמיע את קולם" ו"לפעול" אינם עבירה. המשפט על עתידה של ישראל מנטרל מראש האשמה במרד. זו סרבנות מצפונית מוקפדת
3. ההקשר: המכתב פורסם ברבים כדי להשפיע על המדיניות. בדינמיקה זה מרי אזרחי
4. שיעור 2: גם מכתב השמיניסטים ומכתב הטייסים הם הכרזות על עבירה על החוק כדי להשפיע. מכאן עוברים לשאלה אם יש לזה זכות: לפי הגישה הראשונה בודקים תנאי סף, ולפי הגישה השנייה שואלים רק אם המעשה היה מוצדק

מה לשים לב. הוויכוח בין שני המכתבים הוא על מילה אחת: "מצפונית" מול "פוליטית". ו"פוליטי" הוא לא מילה גסה: פוליטיקה היא ניהול הפוליס. לפעמים לא המילים קובעות, אלא ההקשר.

חייל המילואים והמאחז

שיעורים: 1, 2.

חייל מילואים נשלח לשמור במאחז, או לפנות מאחז, וזה נגד עמדותיו.

• אומר למפקד בשקט "שים אותי חודש במטבח, רק לא זה": סרבנות מצפונית. כך גם, לפי ההרצאה, הקצינים הבכירים שביקשו העברה בהתנתקות, בלי פרסום
• עומד מול כולם ומכריז "אני לא עושה את זה": הוא רוצה לשכנע ולשנות. מרי אזרחי
• בחור ישיבה שלא מסוגל לשאת נשק ומוכן לשבת בכלא: מצפונית. אם הוא עושה את זה בשידור, על גג רכב, כדי שהכנסת תעביר חוק: כבר לא
• ועדת המצפון בצבא בודקת שהסרבנות כנה: מראיינים, ובודקים עקביות באורח החיים (שיעור 2)

מה לשים לב. אותו מניע, ואפילו אותן מילים, יכולים להוביל לשני סיווגים. המבחן הוא המטרה: פטור לעצמי, או שינוי. והמדינה סלחנית יותר כלפי הראשון.

ההפגנות בקפלן וחסימת כבישים

שיעורים: 1, 2.

בכיתה נשאל אם ההפגנות בקפלן, או מחאות יוקר המחיה, הן מרי אזרחי. התשובה בשלבים:

1. מה המטרה? לשנות. זו המשבצת של מרי אזרחי
2. יש עבירה על החוק? מפגינים על המדרכה הם לא מרי אזרחי, אלא חופש הביטוי. חסימת כבישים אחרי הוראה להתפזר, או השבתת נמל תעופה, הן כבר עבירה
3. יש זכות? לפי הגישה הראשונה, בודקים את תנאי הסף: אלימות, רווח אישי וכן הלאה. לפי הגישה השנייה, הוויכוח אם המחאה הצילה או הרסה הוא ויכוח על צדקת המעשה, לא על זכות
4. שסע בעם: לפי הגישה הראשונה, אם יש זכות היא קיימת גם כשהמעשה פוגע. לפי השנייה, זה פרמטר בשאלה אם המעשה היה מוצדק

מה לשים לב. בלי הפרת חוק אין סרבנות מכל סוג. והמרצה לא ענה על השאלה עצמה, אלא הראה את צורת הניתוח. במבחן מצופה לנתח, לא לנקוט עמדה.

"רצח האשכוליות"

שיעורים: 1, 2.

קבוצה שמאמינה שלפירות יש רגשות פורצת, בגלוי, בלי אלימות ובלי רווח, מכולות של פירות הדר בנמל אשדוד, כדי למחות. הם באים לשופט: "חייבים להתחשב בנו."

• סיווג (שיעור 1): יש עבירה על החוק, והמטרה היא להשפיע. מרי אזרחי
• הגישה הראשונה: הם מסמנים וי על כל תנאי הסף, ולכן השופט חייב לבוא לקראתם, גם אם הם טועים
• הגישה השנייה (יוסף רז): אין זכות, ואין חובה לבוא לקראת אף אחד. השופט שואל רק אם המעשה היה מוצדק. כאן, כנראה שלא

מה לשים לב. זו בדיוק הנקודה של הגישה השנייה: זכות קיימת גם כשטועים. אם יש זכות למרי אזרחי, צריך להתחשב גם בקבוצה כזו.

העצרת בניו יורק, 1938

שיעורים: 2.

עצרת של גרמנים פרו-נאצים במנהטן. לפי ההרצאה, שופט יהודי ביקש מראש המאפיה היהודית, מאיר לנסקי, "רק ללמד אותם לקח", והעצרת הבאה פוזרה באלימות.

• לפי הגישה הראשונה: אין זכות, כי תנאי הסף הבסיסי ביותר הוא אי-אלימות
• לפי הגישה השנייה: אין זכות, אבל השופט יכול להשתכנע שעדיף היה להכות אותם מאשר לתת להם להמשיך לשכנע את הציבור
• כפר קאסם: חברים שעוצרים במכות חייל שעומד לירות באוטובוס של נשים וילדים. האם זו אלימות פסולה? לא ברור

מה לשים לב. זה הכיוון ההפוך של "רצח האשכוליות": שם עומדים בכל התנאים והמעשה כנראה לא מוצדק, כאן נכשלים בתנאי ואולי המעשה מוצדק. לפי ההרצאה, בפסק דין מלכה נקבע מפי ברק שאין "מרי אזרחי אלים", ואפשר לאתגר את זה.

"כולם חוזרים מאוחר", וארוחת הערב

שיעורים: 1, 2.

• "אבל כולם חוזרים מאוחר!" היא טענה דסקריפטיבית. הכלל "חוזרים עד 11" הוא נורמטיבי. לכן "ואם כולם יקפצו מהגג?" היא תשובה טובה
• ההיסטוריון אומר מה היה, הסוציולוג מה יש, והמשפטן שואל מה הכללים אומרים. "ככה זה" הוא לא תשובה בשבילו (שיעור 2)
• ילדים שמסרבים לבוא לארוחת ערב מפרים כללי בית, לא חוק, ולכן זו לא סרבנות. אלא אם מנסחים את זה דרך סעיף 16 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: קטין חייב לציית להוריו

מה לשים לב. אותו אירוע שייך למערכות נורמטיביות שונות: כללי בית, או חוק המדינה. ורק כשיש הפרת חוק, יש התנגשות בין חוק למוסר.

העלמת מס וחניה באדום-לבן

שיעורים: 2.

המדינה תופסת עשרה שרצחו ובזזו "למען האידיאלים", ועשרה שחנו באדום-לבן או שרפו דגל. הענישה ברורה שלא תהיה זהה: רע כשלעצמו מול רע כי נאסר.

• העלמת מס של עשרת אלפים שקל היא גניבה מהקופה הציבורית, רק לפני שהכסף הגיע אליה
• חניה בפינה מסתירה את מי שחוצה
• חגורת בטיחות: מי שעף מהרכב תופס מיטת אשפוז של מישהו אחר
• דגל ושוטר: פגיעה בסמל, שהכבוד אליו עוזר לאכוף את הסדר

מה לשים לב. ההבחנה שימושית, אבל "זה רק עניין טכני" הוא לעתים קרובות טעות. גם מה שרע רק כי נאסר יכול לפגוע באחרים, או במערכת עצמה.