תורת המשפט

חוברת הקורס

הכל בעמוד אחד, להדפסה

כל התוכן בעמוד אחד. כפתור ההדפסה למטה שומר כ-PDF, וכל פרק מתחיל בעמוד חדש.

שיעור 1 — מה זה משפט, נורמות, ושלושה סוגים של סרבנות

מפת ההרצאה

זמן בהקלטה מה קורה שם
0:00 פתיחה, שיעור היברידי
0:02 מה זה תורת המשפט: לחשוב על המשפט
0:09 שאלת היסוד של הקורס
0:12 המילה "משפט": משפט שלמה
0:17 השופט בתנ"ך כמנהיג, משפט כמנהג, "שפטים"
0:22 הקוטב הגמיש: החוכמה של השופט
0:24 המילה "חוק": לחקוק
0:29 שני הקטבים: מפת הדרכים של הקורס
0:30 להניח חוק, jurisprudence ו-jurisdiction
0:33 הפסקה
0:35 כמה "אזרחויות": מערכות נורמטיביות
0:40 נורמטיבי מול דסקריפטיבי
0:44 סוגים של כללי התנהגות
0:46 חוק ומוסר, ותוכנית הקורס
0:49 סרבנות: המכתב הראשון של יוצאי 8200
0:57 המכתב הנגדי: "סרבנות פוליטית"
1:00 מה זה "פוליטי"
1:02 ילדים שמסרבים לארוחת ערב: האם זו סרבנות
1:08 שלושה סוגי סרבנות
1:16 מרד
1:18 כלפי מי המדינה סלחנית יותר
1:20 הבעיה במרי אזרחי
1:23 הפסקה
1:24 חזרה למכתבים
1:30 ניתוח יבש של המכתב הראשון
1:48 מכתב שפורסם ברבים
1:50 מילים מול הקשר: הסיווג הנכון
1:53 דרכים לשנות בלי לעבור על החוק
1:56 סרבנות מצפונית בשקט, ובשידור חי
2:00 איך שאומרים: המברק
2:02 סיכום, ומה בשבוע הבא

על מה הקורס

תורת המשפט היא חשיבה על המשפט. בקורסים המקצועיים לומדים מה אומר הסעיף, איך מחשבים נזק או מה הדין בירושה. כאן שואלים מה בכלל עושים כשעושים משפט, ואיך ניגשים לשאלה משפטית.

  • זה לא משפט חוקתי. לא התכנים ולא העמדות עצמן, אלא עמדות העל: הכלים שיש למשפטן
  • הקורס בשנה ב' כי כבר ראיתם פסקי דין, ומכירים את המצב שבו כתוב משהו אחד ומפרשים משהו אחר
  • לפי ההרצאה, חלק גדול מהוויכוחים הציבוריים של השנים האחרונות, על היחסים בין בית המשפט העליון לכנסת, הם מעבר לשאלה הפוליטית שאלות בתורת המשפט
  • מושגים שיחזרו: זכויות וחובות, פרשנות פורמליסטית ולא פורמליסטית, מוסר, אחריות, הפרת פקודה
  • המרצה הודיע שהוא לא נוקט עמדה פוליטית בכיתה. הוא מנתח מחלוקות דרך המושגים, לא דרך הפתק בקלפי

שאלת היסוד של הקורס. הוצעו "מה זה משפט" ו"מה קורה כשאין משפט". לפי המרצה יש שאלה יסודית עוד יותר: מה אנחנו עושים כאן. את התשובה המלאה הוא הבטיח לתת במפגש האחרון.

שני קטבים: משפט וחוק

משחק מילים, שלפי המרצה הוא מפת הדרכים של הקורס כולו.

משפט: הקוטב הגמיש

משפט שלמה. שתי נשים יולדות בבית אחד, ואין איש נוסף איתן. תינוק אחד מת, וכל אחת טוענת שהתינוק החי שלה.

  • אין ראיות. מילה מול מילה. אפילו נטל הראייה לא עוזר, כי כל אחת יכלה להיות זו שמחזיקה את התינוק ובאה לבית המשפט
  • ההצעה לחתוך את התינוק מתעלמת בכוונה מכך שזה תינוק ולא בגד ("שניים אוחזים בטלית"). זה תרגיל רגשי: סוג של מכונת אמת שמפעילה את האם האמיתית
  • קריאה אחרת: אולי שלמה לא גילה מי האם, אלא הכריע לפי טובת הילד: להשאיר אותו אצל מי שמוותרת עליו כדי שלא ייפגע
  • כך או כך, זה לא פתרון לפי הספר. לא כללים ולא פקודת הראיות, אלא היגיון, תחושה מוסרית ופיקחות

השופט בתנ"ך הוא מנהיג, לא בעל ידע. ספר שופטים אינו רשימה של מי שהנחילו כללים: - שמואל הוא שופט חכם, שממליך מלכים - יפתח נודר להקריב את מה שייצא ראשון מביתו, ויוצאת בתו. הוא לא יודע הלכה ומשפט, אבל הוא מנהיג - שמשון מוכר בגלל הגבורה, לא בגלל הידע

משפט גם כמנהג, "מה שהולך". "כמשפט הבנות יעשה לה": מי שנושא את שפחתו לאישה צריך לנהוג בה כמו שנוהגים בכל כלה, ולא לרדת מהרמה. "לעשות בהם שפטים" בהגדה של פסח פירושו להעניש, "להיכנס בהם".

בערבית בית משפט הוא "מחכמה", המקום של החוכמה. השופט הוא החכם, ולא מי שיודע את כל החוקים. גם היום אפשר לצאת מהכללים: סעיפים 79א, 79ב ו-79ג לחוק בתי המשפט עוסקים בפשרה, בבוררות (79ב) ובגישור (79ג).

חוק: הקוטב הקבוע

חוק מלשון לחקוק. מה שחקוק באבן אי אפשר לשנות, אין "לבטל פעולה".

  • הלוחות חרוטים, והברית מתוארת בלשון חוק
  • ברית עם רומא נחקקה על לוחות נחושת, בשערי העיר. חוקי חמורבי נחקקו על אבן והוצבו בחוץ
  • חוקה אמורה להיות שיא הדברים שלא זזים. בחוקת ארצות הברית יש מעט מאוד תיקונים לאורך מאות שנים. אצלנו משנים חוקי יסוד הרבה, וגם על זה יש ביקורת
  • בערבית "חקיקה" היא אמת, מציאות, מאותו שורש. הפקולטה למשפטים היא "כליית אל-חוקוק"
  • "to lay down the law": מניחים את הצעת החוק על שולחן הכנסת, כמו התורה ששם משה לפני בני ישראל. מה שהונח, קבוע

המתח הזה ילווה את כל הקורס

חוק משפט
הדימוי חקוק באבן שופט חכם
מה מכריע הכלל הכתוב חוכמה, גמישות, ערכים
השופט שמייצג אותו "חסרה חתימה, לא נכתב תאריך" פרשנות תכליתית: כתוב משהו אחד, והתכלית אחרת

jurisprudence היא החוכמה של המשפט, לא רק מה כתוב. jurisdiction היא סמכות: diction פירושו לדבר, כלומר מתי מותר לשופט לפתוח את הפה. שופט עליון מארצות הברית שמבקר כאן לא יכול לשפוט, רק על הכס שלו.

איפה זה תופס אתכם. משפט שלמה הוא לא דוגמה ל"כללים", אף שזה מה שעולה ראשון כשאומרים "משפט". הוא דוגמה לקוטב הגמיש: פתרון שאינו לפי הספר.

מערכות נורמטיביות

נורמטיבי מול דסקריפטיבי

שני מושגים שהמרצה אמר במפורש שהם למבחן:

  • דסקריפטיבי (תיאורי): מתאר את המציאות כפי שהיא
  • נורמטיבי: אומר מה צריך לעשות. נורמה היא כלל התנהגות, מהמילה היוונית נומוס, חוק

בשפת הרחוב "נורמטיבי" נשמע כמו "נורמלי". זה שימוש משובש. נורמה היא לא מה שרגיל, אלא מה שצריך.

הדוגמאות: - "אמא, אני רעב" הוא תיאור. "אפשר בבקשה..." הוא בקשה, וכבר שייך לעולם הנורמטיבי - "אבל כולם חוזרים מאוחר!" הוא טענה תיאורית. לכן "ואם כולם יקפצו מהגג?" היא תשובה טובה: מכך שכולם עושים משהו, לא נובע שצריך לעשות אותו

איפה זה תופס אתכם. "כולם עושים את זה" לא עונה על שאלה נורמטיבית. מעובדות לבד לא מקבלים כלל.

כמה "אזרחויות"

לפי המרצה, לכל אחד מאיתנו יש יותר מאזרחות אחת: כל מערכת של כללי התנהגות שחלה עלינו היא מערכת נורמטיבית.

  • חוקי המדינה
  • תקנונים: תקנון משמעת במוסד הלימודים, בבית ספר, בחניון, בדיקת תיקים בכניסה לקניון
  • כללי דת
  • כללי מוסר
  • כללי משחק: לזרוק את הכדור לרשת ביד אסור בכדורגל ומותר בכדוריד

כמה מערכות יכולות לחול על אותו אדם בבת אחת, ולפעמים הן מתנגשות.

חוק ומוסר: ריקוד טנגו

הקורס יעסוק הרבה בממשק בין חוק למוסר, "ריקוד טנגו מורכב": 1. היום: מה קורה כשהם מתנגשים. דרך הסרבנות 2. בשבוע הבא: האם יש חובה מוסרית לציית לחוק, והאם יש זכות למרי אזרחי 3. בהמשך: האם אפשר להשתמש בחוק כדי לאכוף מוסר

המטרה: להבין מה מיוחד במשפט לעומת שאר המערכות שאומרות לי "אתה צריך": ההורים, בן הזוג, המזכירות, החניון, ראש העיר, החברים.

סרבנות: שני המכתבים

השאלה היא לא אם צריך לסרב, אלא מהי בכלל סרבנות, ומה התגובות האפשריות כשהחוק אומר לעשות והמוסר אומר לא לעשות.

המכתב הראשון (2014)

מופנה לראש הממשלה, לרמטכ"ל, לראש אמ"ן ולמפקד יחידה 8200. עיקרו, כפי שהוקרא: - "אנו יוצאי יחידה 8200, חיילי וחיילות מילואים בהווה ובעבר" - מצהירים שהם מסרבים לקחת חלק בפעולות נגד פלסטינים, ולהיות כלי להעמקת השלטון הצבאי בשטחים - "איננו מסוגלים מצפונית להמשיך ולשרת את המערכת הזו" - לכן "אלה מבינינו שהם חיילי מילואים" מצהירים שיסרבו - קוראים לחיילי חיל המודיעין בהווה ובעתיד ולכלל האזרחים להשמיע את קולם נגד העוולות, ולפעול כדי להביא להן קץ - "אנו מאמינים שגם עתידה של ישראל תלוי בכך"

המכתב הנגדי

מיוצאי אותה יחידה, באותו מבנה כמעט, "אבל הפוך": - מביעים זעזוע ושאט נפש מחבריהם, "אשר בחרו בדרך הסרבנות הפוליטית" - "לסרבנות פוליטית אין מקום בצבא בכלל וביחידה 8200 בפרט." כשנקראים לדגל, שמים בצד את הדעות הפוליטיות - מאשימים אותם בשימוש פוליטי וציני בחובתם החוקית והמוסרית לשרת - ובסוף: המכתב הראשון מקעקע את פעולות היחידה ואת הגנת ביטחון המדינה

מה לשים לב. הוויכוח הוא על מילה אחת: המכתב הראשון אומר "מצפונית", והשני חוזר שוב ושוב על "פוליטית". שני המכתבים מקפידים לגעת בביטחון המדינה ובעתידה, ובהמשך נראה למה.

"פוליטי" הוא לא מילה גסה. פוליטיקה היא ניהול הפוליס, העיר-מדינה ביוון וברומא. בלי פוליטיקה אי אפשר לנהל מדינה דמוקרטית. וגם אין בהכרח סתירה בין פוליטי למצפוני: אנשים מצביעים לפי המצפון שלהם. "ציני" הוא כבר משהו אחר.

סרבנות מתחילה בהפרת חוק

ילדים שמסרבים לבוא לארוחת ערב: זו סרבנות? בכיתה עלו שתי תשובות. הטענה שהתקבלה היא שלא, כי הם מפרים כללי בית, לא חוק.

הטוויסט: לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם (סעיף 14), והאפוטרופסות כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין (סעיף 15). וסעיף 16: קטין חייב, תוך כיבוד הוריו, לציית להם. אם מנסחים את זה כך, הסירוב לארוחת ערב הוא כבר הפרת חוק.

הכלל: בלי הפרת חוק אין אירוע של סרבנות, כי אין התנגשות בין חוק למוסר. בצבא יש גם ועדה שדנה בבקשות על רקע מצפוני. על ההסדרים האלה ידובר בהמשך.

שלושה סוגי סרבנות

סרבנות מצפונית מרי אזרחי מרד
מה הסרבן אומר "אני לא מסוגל" "אני רוצה לשנות" "אני לא מכיר במערכת"
לאן מכוון פנימה: שחררו אותי מהחובה החוצה: לשנות מדיניות או חוק נגד הסמכות עצמה
בשם אחר סרבנות פוליטית
דוגמה פציפיסט שלא מסוגל להחזיק נשק אדם שעומד מול כולם ומכריז שלא יבצע אנרכיסט, או מי שלא מכיר במדינה בכלל

שימו לב למינוח. בעברית מרי ומרד הם מילים נרדפות ("בית המרי" ביחזקאל). ההבחנה ביניהם היא מוסכמה של הקורס, ובה משתמשים במבחן.

שתי תגובות של אותו חייל. שולחים חייל מילואים לשמור במאחז, או לפנות מאחז. בשני המקרים זה נגד עמדותיו. - הוא אומר למפקד בשקט: "שים אותי חודש במטבח, אני אקלף ואשטוף סירים, רק לא זה": סרבנות מצפונית - הוא עומד מול כולם ומכריז "אני לא עושה את זה": הוא רוצה לשכנע, לשנות. מרי אזרחי

מרד: לא נגד גדר מסוימת, אלא נגד הרעיון של מדינה וממסד. למשל, מי שמחזיק בכך שהארץ עדיין שייכת לאימפריה העות'מאנית ולא מכיר בשום דבר שקרה כאן מאז 1917. או התנועה האנרכיסטית החזקה בארצות הברית בשנות ה-20 וה-30.

המספר הוא לא המבחן

בדרך כלל סרבן מצפון הוא אדם בודד, ומרי אזרחי הוא של קבוצה. אבל לא תמיד: - האיש שעמד לבד מול שיירת טנקים בכיכר טיאננמן רצה לשנות מדיניות. אדם בודד שורף צו גיוס בכיכר העיר - פלוגה שלמה יכולה לומר "אנחנו לא מסוגלים". ומספיק אנשים יכולים להפוך עניין פנימי לכזה שמשנה מדיניות

המבחן האמיתי הוא המטרה: "אני לא מסוגל" או "אני רוצה לשנות".

כלפי מי המדינה סלחנית יותר

על המסך הוצגה טבלה עם חץ בין שלושת הסוגים. היא לא נשמעה בהקלטה, ומה שכאן הוא לפי ההסבר:

  • הכי סלחנית לסרבנות מצפונית. בהחלטות דמוקרטיות תמיד יש מיעוט שלא מסכים, ואפשר לוותר לו בשוליים
  • הכי פחות סלחנית למרד, כי הוא פוגע במערכת עצמה
  • באמצע מרי אזרחי, וחלק מזה תלוי באיך מציגים את הדברים
  • לפעמים המדינה פרגמטית: קבוצה קטנה של אידיאולוגים אפשר להשאיר בשקט, ולא להפנות אליה זרקור. מאה אלף איש שמסרבים, כבר צריך להתמודד איתם אחרת

הבעיה במרי אזרחי

בדמוקרטיה יש דרכים חוקיות לשנות חוק: הצבעה, בחירות, חופש הביטוי, הפגנה, סקרים. מי שלא שכנע, הפסיד. לשנות את החוק באמצעות עבירה על החוק זה מורכב: האם מערכת יכולה להכיר בזכות לעבור עליה כדי לשנות אותה? זו השאלה של השבוע הבא.

הבעיה במרד גדולה יותר: זה לא רק עקיפה של הדרכים המקובלות, אלא פגיעה במערכת.

איפה זה תופס אתכם. "מצפוני" לא נבחן לפי המניע. כמעט כל סרבן פועל מתוך מצפון. ההבחנה היא אם הוא מבקש פטור או שינוי.

לנתח את המכתב: מילים מול הקשר

לפי המרצה, במבחן יכול להופיע מכתב דומה, עם השאלה לאיזה סוג סרבנות הוא שייך. לכן הניתוח בשני שלבים.

שלב 1: הניתוח היבש של הטקסט

  1. "בהווה ובעבר": מי שכבר לא משרת במילואים לא יכול לסרב לשום דבר. רק מי שבהווה מצהיר על סירוב
  2. הנימוק: "איננו מסוגלים מצפונית". זה ניסוח של סרבנות מצפונית. אפשר להמשיך לשרת ביחידה בזירה אחרת
  3. הקריאה לאחרים: "להשמיע את קולם" ו"לפעול". אין כאן קריאה לסרב, ואין עבירה בלהשמיע קול או לפעול נגד עוולות: אפשר להפגין, לכתוב מכתב למערכת עיתון, להצביע
  4. המשפט האחרון, על עתידה של ישראל, נועד לנטרל מראש את ההאשמה במרד: אנחנו לא נגד המדינה

בכיתה נטען שבהקשר פוליטי "לפעול" הוא רמז לעבור על החוק. התשובה: המילה עצמה לא אומרת את זה. המכתב מנוסח בקפידה, כנראה בידי משפטנים.

שלב 2: ההקשר

המכתב מופנה לארבעה בעלי תפקידים, אבל פורסם ברבים ועלה לאתרי חדשות. אף אחד מאיתנו לא קורא דואר של אחרים, ובכל זאת כולנו קראנו אותו. כלומר הוא לא נועד רק להם.

  • אם "אני לא מסוגל מצפונית" נאמר בין החייל למפקד שלו, זו סרבנות מצפונית
  • אם אותן מילים נאמרות במסיבת עיתונאים, המטרה היא להשפיע ולשנות מדיניות

הסיווג הנכון: הטקסט הוא טקסט של סרבנות מצפונית מוקפדת, שמקפיד לא להיות מרד. הדינמיקה שלו היא של מרי אזרחי. מכאן המסקנה הכללית: לפעמים לא המילים קובעות, אלא ההקשר. ומי שאמור לראות את ההבדל הזה ראשון הם עורכי הדין.

מה היה מכתב "נקי"

מכתב שאומר "אנחנו רואים כאן עוול, וקוראים לכם לצאת להפגין או להצביע", בלי שום סירוב, לא מעורר שום בעיה. גם מי שמעמיד רכבים לכל מי שרוצה להגיע להצביע לא עושה שום דבר פסול. כסף בתמורה להצבעה לכיוון מסוים הוא כבר עניין אחר.

סרבנות מצפונית בשקט, ובשידור

  • בהתנתקות, לפי ההרצאה, קצינים בכירים ביקשו העברה לתפקיד אחר לתקופה, בלי פרסום. הם לא רצו להיות חלק מהאירוע: סרבנות מצפונית
  • בחור ישיבה שאומר "אני לא מסוגל לשאת נשק" ומוכן לשבת בכלא: מצפונית. אם הוא עושה את זה בשידור, על גג של רכב, כדי שהכנסת תעביר חוק: זו כבר לא סרבנות מצפונית

איך שאומרים

  • "לא תרצח" עם סימן שאלה בסוף הוא משפט אחר לגמרי
  • המברק: סטודנט שולח לאביו "אבא אין כסף שלח עוד". הקצב קורא את זה בטון גס, והאב בוכה. הרב קורא את אותן מילים בנימה מתחננת, והאב מתנחם
  • "לא תצאו להפסקה" אפשר לקרוא כאיסור נוקשה, או בקריאה חומלת יותר. זו שוב המפה של נוקשה מול גמיש

מה בשבוע הבא

האם קיימת זכות למרי אזרחי? כלומר, האם יש זכות לעבור על החוק, שהחוק עצמו מכיר בה. וגם: האם סרבן מצפון חייב לשבת בכלא, ומה גבולות החובה הזו. המרצה ביקש למקם כל דיון במפה של גמיש ונוקשה, ובטנגו של חוק ומוסר.

מה חסר בעמוד

  • המצגת הוצגה על המסך ולא נקלטה, ובכלל זה הטבלה של שלושת סוגי הסרבנות והחץ שלצידה. הטבלה כאן בנויה ממה שנאמר
  • המרצה ניסה לכתוב על לוח דיגיטלי בזום, ובסוף ויתר. מה שנכתב בו לא נקלט

בדיקה עצמית

  1. ילד אומר להוריו "כולם חוזרים הביתה מאוחר". למה זו לא תשובה לכלל "חוזרים עד 11"?
  2. למה משפט שלמה מייצג את הקוטב הגמיש, ולא את הקוטב של החוק?
  3. חייל מבקש בשקט מהמפקד להעביר אותו לתפקיד אחר, כי המשימה נוגדת את מצפונו. חייל אחר אומר את אותו דבר במסיבת עיתונאים. מה ההבדל בסיווג?
  4. מה הבעיה העקרונית במרי אזרחי בחברה דמוקרטית?
  5. למה המכתב הראשון של יוצאי 8200 הוא בטקסט סרבנות מצפונית, ובדינמיקה מרי אזרחי?

תשובות.

1: היא טענה דסקריפטיבית, תיאור של מה שקורה. הכלל הוא נורמטיבי, מה צריך לעשות. מתיאור לבד לא נובע כלל.

2: לא היו ראיות, ונטל הראייה לא עזר. שלמה הכריע בחוכמה ובפיקחות רגשית, אולי לפי טובת הילד, ולא לפי כלל כתוב.

3: הראשון מבקש פטור לעצמו, וזו סרבנות מצפונית. השני רוצה להשפיע ולשנות מדיניות, וזה מרי אזרחי. המבחן הוא המטרה, לא המניע.

4: יש דרכים חוקיות לשנות חוק: בחירות, הצבעה, הפגנה, חופש הביטוי. מרי אזרחי משנה חוק באמצעות עבירה על החוק, אחרי שלא הצליח לשכנע.

5: המילים: "איננו מסוגלים מצפונית", בלי קריאה לאחרים לסרב, ועם משפט שמנטרל האשמה במרד. אבל המכתב פורסם ברבים, ומטרתו להשפיע על המדיניות.

שיעור 2 — רע כשלעצמו, והאם יש זכות למרי אזרחי

מפת ההרצאה

זמן בהקלטה מה קורה שם
0:00 פתיחה, ובעיות בשיתוף המסך
1:46 חזרה: איך הגענו לסרבנות
5:04 נומוס: נורמטיבי מול דסקריפטיבי, שוב
9:23 "כולם עושים": היסטוריון, סוציולוג ומשפטן
11:27 כמה מערכות חוק, וחוק מול דת
15:10 למה אסור לרצוח
18:49 שלושת סוגי הסרבנות, בקצרה
24:43 כלפי מי סלחנים, וועדת מצפון
27:34 הבעיה בסרבנות שנועדה לשכנע
30:52 חומר הקריאה: יוסף רז
31:57 רע כשלעצמו, ורע רק כי נאסר
41:11 האם הענישה תהיה זהה
43:28 לאתגר את ההבחנה: מיסים, חניה, דגל
51:00 הצבעה: האם יש זכות למרי אזרחי
53:05 הפסקה, והצבעה חוזרת
54:38 עצה למבחן: תשובה גורפת מדי
57:53 תנאי הסף למרי אזרחי
1:02:41 נכונות לשאת בעונש: רוזה פארקס
1:06:27 ביצוע בגלוי, בלי איומים, בלי רווח אישי
1:11:48 מה פירוש המילה "זכות"
1:15:38 לאתגר את דרישת אי-האלימות
1:17:46 סרטון: עצרת פרו-נאצית בניו יורק, 1938
1:26:44 מדינה טוטליטרית
1:27:17 הפסקה
1:28:26 לאתגר את דרישת הרווח האישי: שני ארגוני צדקה
1:39:22 שאלה מהכיתה: ההפגנות בקפלן
1:43:46 כפר קאסם
1:45:29 מתי זה בכלל מרי אזרחי
1:49:21 הגישה השנייה: אין זכות למרי אזרחי
1:55:34 זכות היא גם כשטועים
1:58:15 "רצח האשכוליות"
2:01:56 has a right או is right
2:05:17 סיכום שתי הגישות
2:08:38 איך עונים על שאלה כזו, ופסק דין מלכה
2:10:14 שאלה מהכיתה: שסע בעם
2:14:36 מה בשבוע הבא

חזרה: איך הגענו לסרבנות

נורמה ותיאור, שוב

  • נורמטיבי בא מנומוס, ביוונית חוק. נורמה אומרת מה המציאות צריכה להיות: היא פונה אלינו ואומרת איך לנהוג
  • דסקריפטיבי, מ-to describe, מתאר את המציאות כפי שהיא
  • "נורמלי" בשפת היום-יום ("היא לא קוראת בצורה נורמטיבית") הוא בעצם תיאור, ולא נורמה. לפי המרצה, המילה התגלגלה כך כי מקובל שמצייתים לחוקים, ולכן "נורמלי" נעשה תיאור של המציאות כפי שהיא אמורה להיות לפי הנורמות
  • "אני רעב" הוא תיאור. "בבקשה" הוא פנייה: אני רוצה שהמציאות תהיה אחרת, ואני יודע שבכוחך לשנות אותה

מי עושה מה: - ההיסטוריון אומר מה היה - הסוציולוג אומר מה יש: בשעות מסוימות יש פקקים, בתקופות מסוימות אחוז ההצבעה נמוך - המשפטן שואל מה המצב הנורמטיבי, מה הכללים אומרים. למשל, האם החוק אומר שאתה רשאי להצביע, או חייב. "ככה זה" הוא לא תשובה בשבילו

"אבל כולם חוזרים בשתיים בלילה", "כולם שותים ולא משאירים נהג תורן": תיאור של המציאות אינו הצדקה להתנהגות.

הרבה מערכות, ולפעמים הן מתנגשות

  • אדם יכול להיות שייך לכמה מערכות חוק: אזרחות כפולה, חוק המדינה וחוק העיר, חוק המדינה וחוק בינלאומי
  • דת וחוק: לפי ההרצאה, בשנים הראשונות של המדינה היו הוראות שגזזו לעולים פאות במחנות, האכילו אותם לא כשר, ולא בנו מקוואות. זו התנגשות בין מערכת האמונה של האדם למערכת החוקים
  • הקורס מתמקד במוסר ולא בדת: המוסר הוא בסיס רחב יותר, ובכיתה יש אנשים מדתות שונות. יש מי שרואים בדת מקרה פרטי של מוסר, ויש מי שרואים בציווי אלוהי ובציווי אנושי קטגוריות שונות
  • גילוח בשבת: מפקד דורש מחייל להתגלח בשבת בבוקר. לכאורה התנגשות, אבל פקודות הצבא מביאות את זה בחשבון. ובכל זאת אפשר לחשוב על נסיבות שבהן הדרישה מוצדקת: כוח שנכנס למקום רגיש, ומראה מסודר ומשמעת עשויים להציל חיים

למה אסור לרצוח

בכיתה עלו כמה תשובות: כתוב בחוק, כתוב בעשרת הדיברות, זה לא מוסרי, זה לא כדאי, ואפילו "זה מביא מזל רע". כל תשובה שייכת למערכת אחרת.

בכיתה נטען שעל המוסר אפשר להתווכח, כי יש מצבים שבהם המתה היא מוסרית. לפי המרצה, "כל אחד והמוסר שלו" הוא האינסטינקט הראשון של הסטודנט הישראלי, ובהמשך הקורס נראה שיש גם יסודות אוניברסליים שכולנו מסכימים עליהם.

שלושת סוגי הסרבנות, בקצרה

ההגדרות המלאות בשיעור 1. החזרה הדגישה:

  • סרבנות מצפונית מכוונת פנימה: "אני מקבל את החוקים, נאמן למדינה ולמערכת, פשוט לא מסוגל." שים אותי במטבח, שים אותי בכלא, רק לא את זה
  • מרי אזרחי הוא אי ציות לחוק מתוך מטרה לשנות מדיניות או חוק. שמות נרדפים: אי ציות אזרחי, civil disobedience, סרבנות פוליטית. בכיתה הוצע "משיכת אנשים" כסימן, אבל העיקר הוא להשפיע
  • מרד הוא כפירה במערכת עצמה: "מי אתם בכלל". למשל מי שלא הכיר בכלל בשלטון הבריטי, או לא מקבל שום שלטון
  • מספר המשתתפים הוא סימן היכר ראשון, אבל שטחי
  • אנרכיסט: ארכה ביוונית היא "ראשון", כמו בארכיאולוג (חוקר מה שהיה בראשית) ובארכיטקט (השלב הראשון לפני הבנייה). אנרכיסט חולק על כך שיש מישהו ראשון, כלומר על שלטון בכלל

כלפי מי סלחנים

  • כלפי סרבנות מצפונית, יותר. החלטת רוב תמיד תנגוד ערכים של מישהו, אין מה לעשות. אם הספינה מפליגה למקום שמישהו לא מסוגל להגיע אליו, איך לוקחים אותו בכוח?
  • ועדת מצפון בצבא בודקת אם הסרבנות כנה, כי לא רוצים חייל שיסרב ברגע הקריטי: מראיינים, ובודקים אם האדם עקבי באורח החיים שלו. לפי ההרצאה, לפעמים גם "מייבשים" קצת, כי לא רוצים שסירוב יהיה נעים. סרבן לא מקבל סוף שבוע חופשי בטבריה
  • כלפי מרד, פחות. אבל גם זה לא כלל מוחלט: לפעמים עדיף לא להפנות זרקור לעשרים משפחות שלא מזיקות לאיש

הבעיה בסרבנות שנועדה לשכנע

  • בלי עבירה על החוק אין סרבנות. הפגנה חוקית היא לא סרבנות
  • יש דרכים לגיטימיות לשכנע: הפגנה, מכתב למערכת, מודעה בעיתון, סדרת הרצאות, חוגי בית, שלטי חוצות, באנרים באינטרנט
  • מי שעובר על החוק כדי לשכנע, כשיש דרכים חוקיות, יוצר את הקושי שבו עוסק השיעור

חומר קריאה: מאמר קצר בעברית של יוסף רז, על השאלה אם יש זכות למרי אזרחי. את המאמר קוראים אחרי השיעור. המרצה לא היה בטוח שהמאמר עלה לאתר הקורס, וביקש לבדוק.

רע כשלעצמו, ורע רק כי נאסר

לפני הזכות למרי אזרחי, עוד הבחנה שיכולה "לסובב את הברז" בתגובה שלנו לעבירה:

  • רע כשלעצמו, בלטינית mala in se: התנהגות רעה גם בלי שהחוק אסר אותה. רצח, שוד, ביזה, אונס
  • רע רק כי נאסר: אין בה לכאורה ממד מוסרי, אסורה רק כי כך נקבע. הדוגמאות שעלו בכיתה: חניה באדום-לבן, עישון במקום ציבורי, אי תשלום מיסים, חגורת בטיחות, שריפת דגל. קוד לבוש במקום העבודה הוזכר, אבל הוא לא חוק

המקרה הקיצוני: מי שמסרב לציית לאיסור הרצח בחוק העונשין כדי "להראות שיש לנו מצוקה". או ביזת חנויות, הכאה ושריפה כדי לשנות מדיניות, למשל על יוקר המחיה או על הגירה. גם זה אי ציות לחוק כדי לשכנע.

האם הענישה תהיה זהה

המדינה תופסת עשרה אנשים שרצחו, שדדו ובזזו "למען האידיאלים", ועשרה שחנו באדום-לבן, שרפו דגל, עישנו בציבור או נסעו בלי חגורה. ברור שהענישה לא תהיה זהה. גם בתוך הקבוצה הראשונה יש הבדל בין ביזה לרצח.

רע כשלעצמו רע כי נאסר
במה פוגע, לכאורה באחרים בכללים, כי הם כללים
דוגמאות רצח, שוד, ביזה, אונס חניה, עישון, מיסים, חגורה, דגל
התגובה פחות סלחנית סלחנית יותר

לאתגר את ההבחנה

  • מיסים: מי שגנב עשרת אלפים שקל מהקופה הציבורית שייך לקבוצה הראשונה. מי שהעלים מס של עשרת אלפים שקל גנב אותם לפני שהגיעו לקופה. גם זה חור בכיס הציבורי, שאפשר היה לבנות בו מיטות אשפוז
  • חניה באדום-לבן: יש לה סיבה. בפינה לא רואים את הסיבוב ואת מי שחוצה, ומישהו עוקף ודורס
  • חגורת בטיחות: נועדה להגן על האדם עצמו, אבל מי שעף מהרכב תופס מיטת אשפוז של מישהו אחר
  • עישון ציבורי: אנשים מתים מעישון פסיבי
  • רחצה בחוף אסור: בכיתה הוצע שזה החוק היחיד שאין בו פגיעה באחר. התשובה: אנשים נהרגים כשהם קופצים להציל
  • דגל, ביזוי שוטר: פוגעים בסמל. אם יש כבוד לשוטר ולדגל, יש סיכוי לאכוף את הסדר, וזה מציל רכוש וחיים. לפי ההרצאה, נאשם שזרק נעל לעבר נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, ופספס לגמרי, נידון לשלוש שנות מאסר

המסקנה: כמעט כל הוראה "יבשה" אפשר לזקק לרכיב מוסרי. ההבחנה עדיין שימושית, אבל צריך לזכור שגם מה שרע רק כי נאסר יכול לפגוע במערכת עצמה, לעומת דברים טכניים באמת, כמו טופס ורוד או צהוב.

איפה זה תופס אתכם. "זה רק עניין טכני" הוא לעתים קרובות טעות. העניין הטכני יכול להתגלגל למשהו מערכתי ומוסרי.

האם יש זכות למרי אזרחי

ההצבעה

בכיתה רוב הצביעו שיש זכות למרי אזרחי במדינה ליברלית (בהצבעה הראשונה שמונה מול שלושה). אחרי ההפסקה המספרים השתנו קצת. בכיתה הוצעה גם אפשרות רביעית: אין זכות חוקית פורמלית, אבל יש הצדקות מוסריות ופילוסופיות. זה כבר מבחין בין השאלה אם יש זכות לבין השאלה אם המעשה מקובל, ובדיוק לשם השיעור הולך.

עצה למבחן

במבחן אמריקאי, וגם בבחינות הלשכה: תשובה גורפת מדי, שלא לוקחת בחשבון ניואנסים, היא סימן לחשוב פעמיים. "לעולם", "אף פעם", "תמיד", "כולם". תשובות של משפטנים מחושבות יותר. למשל, תשובה שאומרת "אין דבר כזה מרי אזרחי" כנראה נפסלת.

הגישה הראשונה: יש זכות, בתנאי סף

גבולות ההפגנה לא נעצרים בחוק. כמו שיש לי זכות להביע את עצמי בדרך חוקית, יש לי זכות להביע את עצמי בדרך לא חוקית, אם אני עומד בתנאים מסוימים. אין רשימה אחת מוסכמת: כל הוגה מציע רשימה משלו. התנאים שהוצגו:

תנאי הרעיון
לא אלים הדרישה הבסיסית ביותר. ברמה של מהומות בפריז, אין זכות
אמצעי אחרון קודם ניסיתם הפגנה חוקית, ורק אז חסמתם את הכביש
נכונות לשאת בעונש זה לא משחק של "כשנוח לי". אחרת זו סתם עבריינות
ביצוע בגלוי עומדים מאחורי הדברים
בלי להפחיד ולאיים קרוב לדרישת אי-האלימות
בלי רווח או הנאה אישית אחרת זה לא אידיאולוגי
כדי לשנות חוק או מדיניות זו ההגדרה של מרי אזרחי

נכונות לשאת בעונש. רוזה פארקס לא קמה ממקומה באוטובוס לטובת נוסע לבן. לפי ההרצאה, היא אמרה שהרגליים כאבו לה. היא ישבה בכלא, וזה הצית גל של מחאות נגד הגזענות בארצות הברית. מרטין לותר קינג ישב בכלא, והחברה נשאה אותו על כפיים. הוא גם דרש שההפגנות שלו יהיו לא אלימות, וכך גם גנדי. מי שלא מוכן לשלם את המחיר, יש שיגידו שזה לא מרי אזרחי: אני גם לא רוצה לשלם מס הכנסה.

רווח אישי. אם מתברר שמי שמארגן את ההפגנה מקבל משכורת, זה "מוציא את האוויר" ממנה. אבל רווח אישי הוא משהו ספציפי, כמו לפרוץ לחנות ולקחת תיק. מי שנהנה משינוי המדיניות הכללי, למשל שואף להפחתת מיסים או לפחות ימי מילואים שגם הוא ירוויח מהם, לא נפסל לפי ההרצאה.

מה פירוש "זכות"

זכות פירושה שמישהו אחר חייב להתחשב. לא רק "אפשרות". אם מי שסימן וי בכל המשבצות נעצר, הוא יכול לומר לשוטר: "אני משתמש בזכות שלי למרי אזרחי."

מה ההתחשבות יכולה לכלול: - להקל בעונש, או לוותר עליו - במישור החברתי ולא המשפטי: להפוך את האדם לגיבור תרבות. החוק לא עשה הנחות למרטין לותר קינג, החברה כן

הקושי: במרי אזרחי שנועד לשנות, החוק מכיר בזכות לעבור על החוק. זה "להחזיק את החבל בשני קצותיו", סוג של אוקסימורון. בסרבנות מצפונית קל יותר להבין "שסתום מילוט": הרוב כפה את דעתו על המיעוט, וזה נוגד את המצפון שלו. אם הייתה חובה לאכול בשר, צמחוני היה מבקש פטור. אבל במרי אזרחי מדובר בהפרת חוק כדי לשנות.

הפגנה חוקית היא בכלל לא השאלה, זה חופש הביטוי. על מושג הזכות הקורס ירחיב לקראת סוף הסמסטר.

לאתגר את התנאים: אלימות

אחרי שהמרצה הדגיש שהוא נגד אלימות, ושזו הערה עיונית ולא קריאה למשהו: יש מצבים שבהם במבט היסטורי לאחור "בלעו" את האלימות. בכיתה הוזכרה גרמניה הנאצית: בזמנה, מרי אזרחי היה לגיטימי גם אם היה אלים.

הסרטון: ניו יורק, אפריל 1938. עצרת של כשלושת אלפים גרמנים פרו-נאצים ברחוב 86 במנהטן. לפי ההרצאה, אז עוד לא היה ברור שארצות הברית תצטרף למלחמה בצד הבריטי, והיו בה לא מעט אוהדים לגרמניה. שופט יהודי פנה לראש המאפיה היהודית, מאיר לנסקי, וביקש לא להרוג, "רק ללמד אותם לקח". העצרת הבאה פוזרה באלימות.

לפי ההרצאה, לנסקי גם עזר להבריח נשק לישראל בזמן אמברגו הנשק במלחמת העצמאות. בשנות ה-70 ביקש לעלות במסגרת חוק השבות, ובלחץ אמריקאי סירבו לו.

הנקודה: כמו שלפעמים אין זמן ל"אמצעי אחרון", אולי לפעמים אין ברירה אלא ללכת מכות נגד מי שעלול להרוג אנשים.

כפר קאסם: חייל מקבל פקודה לירות באוטובוס של נשים וילדים שחוזרים בזמן עוצר. אם חבריו למחלקה עוצרים אותו במכות, האם זו אלימות פסולה? לא ברור.

בכיתה עלה גם: אלימות שונה מאמצעי אחרון. אמצעי אחרון הוא רק שאלה של סדר. אלימות היא שימוש ביכולת שהדמוקרטיה נותנת נגדה, ולפי ההרצאה היא נוגעת בהצדקה הבסיסית של המשפט: לדאוג שלא נפגע זה בזה, כדי שכל אחד יחזור הביתה בשלום.

מדינה טוטליטרית: הטענה "יש לך דרכים חוקיות" לא רלוונטית שם. בארצות הברית התיקון הראשון לחוקה משריין את חופש הביטוי, ולכן אפשר לומר למפגין "תפגין בצורה חוקית". בצפון קוריאה אי אפשר.

לאתגר את התנאים: רווח אישי

שני ארגוני צדקה. ארגון אחד הוא כולו מתנדבים, וכל שקל הולך למטרה. בארגון השני חלק גדול מהכסף (בהרצאה, כ-40%) הולך להוצאות תפעול, למשכורות ולפרסום. לאן תתרמו? האינטואיציה אומרת לראשון.

עכשיו: המתנדבים, עשרה אנשים שעוברים מדלת לדלת כדי להאכיל חתולי רחוב, גייסו עשרת אלפים שקל. הארגון השני לקח איש מקצוע, מילא את איילון בשלטים של חתולים רעבים, וגייס מיליון. גם אחרי ההוצאות, למטרה נשאר הרבה יותר. יכול להיות שכל מאה השקלים שלכם ילכו למשכורת שלו, ובכל זאת זה עדיף.

היישום: אם בהפגנה מישהו משך משכורת וארגן אותה, זה לא בהכרח גורע מהאידיאולוגיה של המפגינים. אפילו איש פרסום שבכלל תומך בכלבים, ומארגן בשביל כסף הפגנה למען החתולים: מה אכפת לי, אם המטרה מושגת?

רעיון שיחזור כל הסמסטר: לא כל מה שנראה לנו נכון במבט ראשון עומד במבחן הביקורת.

מתי זה בכלל מרי אזרחי

בכיתה נשאל אם ההפגנות בקפלן, או מחאות יוקר המחיה, הן מרי אזרחי. התשובה דרך המושגים:

  1. מה המטרה? לשנות. אז זו המשבצת האמצעית
  2. האם יש עבירה על החוק? מפגינים על המדרכה הם לא מרי אזרחי. חסימת כבישים אחרי הוראה להתפזר, השבתת נמל תעופה, או חסימה שבועית של כביש 4, הן כבר עבירה
  3. האם יש זכות? לפי הגישה הראשונה, בודקים את תנאי הסף: אלימות, רווח אישי וכן הלאה

גם הכרזות כמו מכתב השמיניסטים, מכתב הטייסים ומכתב 8200 הן, לפי ההרצאה, הכרזות על עבירה על החוק כדי להשפיע.

הגישה השנייה: אין זכות למרי אזרחי

לפי ההרצאה, זו הגישה שמציג יוסף רז. בכיתה נשאל למה בכלל לבנות צ'קליסט שאם עומדים בו, יש זכות. זו בדיוק נקודת המוצא.

זכות היא גם כשאני טועה. אם הצבעתי למפלגה שנראית לכם הזויה, נגיד "חוג נאמני הגלידה", זו הזכות שלי גם אם עשיתי את שטות חיי. אבל אם יש זכות למרי אזרחי, חייבים להתחשב בו גם כשהמפגין טועה. אולי זה לא נכון.

"רצח האשכוליות". קבוצה שמאמינה שלפירות יש רגשות, ואוכלת רק פירות שנשרו מהעץ, פורצת בגלוי, בלי אלימות ובלי רווח, מכולות של פירות הדר בנמל אשדוד, כדי למחות. הם מסמנים וי על כל התנאים, ובאים לשופט: "חייבים להתחשב בנו."

  • לפי הגישה הראשונה: השופט עובר על הצ'קליסט, ואם כל התנאים מתקיימים, הוא חייב לבוא לקראתם
  • לפי הגישה השנייה: אין זכות, ואין חובה לבוא לקראת אף אחד. השופט שואל רק אם המעשה היה מוצדק, ואם שכנעו אותו. כאן, כנראה שלא

ובכיוון ההפוך: מי שהיכה את הנאצים בניו יורק בא לשופט. אין לו זכות, כי זה אלים ולא כלול בחופש הביטוי. אבל השופט יכול להשתכנע שעדיף היה להכות אותם מאשר לתת להם להמשיך לשכנע את הציבור. וגם מי שעבר על החוק כדי למנוע משלוח של ילדים חטופים לארץ אחרת, יזכה לכפיים גם אם זה לא היה חוקי.

has a right או is right

באנגלית משחק המילים בולט יותר:

has a right is right
השאלה האם יש לו זכות האם הוא צודק, האם המעשה היה מוצדק
כשהוא טועה עדיין יש לו זכות, וחייבים להתחשב אין לו כלום
הגישה הראשונה: תנאי סף השנייה: יוסף רז

דוגמאות: לפי ההרצאה, כשעזר ויצמן נפגש עם ערפאת הוא עבר על החוק, וזה שינה בסופו של דבר את המדיניות. יש שיגידו שזה היה מוצדק ויש שיגידו שלא, אבל השאלה אם הייתה לו זכות לא רלוונטית. אותו דבר בקפלן: זה מרי אזרחי, והוויכוח אם הוא הציל או הרס הוא ויכוח על צדקת המעשה, לא על זכות.

מי שופט? לפי הגישה השנייה יש דגש גדול על מי שמכריע. זה יכול להיות שופט מקצועי, שוטר, או החברה כולה, שמחליטה אם להחזיק במישהו כגיבור תרבות או לומר שהוא סתם טעה.

שאלה מהכיתה: מה אם המחאה יוצרת שסע בעם? לפי הגישה הראשונה, אם יש זכות, יש אותה גם כשהמעשה פוגע. לפי הגישה השנייה, זה פרמטר בשאלה אם המעשה היה מוצדק: שוקלים את כל המחירים מול חומרת העוול. המרצה הדגיש שהוא לא עונה על השאלה עצמה, אלא מלמד את צורת הניתוח.

איך עונים על שאלה כזו

"האם יש זכות למרי אזרחי?" התשובה: יש ויכוח, ומציגים את שתי הגישות.

  1. יש זכות, עם תנאי סף. לפי ההרצאה, בפסק דין מלכה נקבע מפי ברק שאין דבר כזה "מרי אזרחי אלים", כי זו סתירה פנימית. אפשר לאתגר את זה
  2. אין זכות. גם מי שעומד בכל התנאים לא מחייב התחשבות, אלא אם המחוקק קבע אחרת. אבל אפשר להשתכנע במבט לאחור שהמעשה היה מוצדק, למשל מי שסירב פקודה והציל חיים

אין סעיף חוק שקובע את זה. זו שאלה על היחסים בין חוק למוסר.

איפה זה תופס אתכם. "אין זכות למרי אזרחי" לא אומר "מרי אזרחי תמיד פסול". הוא אומר שאין התחשבות אוטומטית, ושכל מקרה נבחן לפי השאלה אם הוא מוצדק.

מה בשבוע הבא

  • האם יש חובה מוסרית לציית לחוק, כשהחוק והמוסר לא מתנגשים. כלומר, האם המוסר תומך בחוק
  • בשבוע שאחריו: השאלה ההפוכה, האם החוק יכול לאכוף מוסר
  • המרצה אמר שאולי ייתן חומר קריאה

מה חסר בעמוד

  • מה שנכתב על הלוח ועל המסך לא נקלט: חלוקת הדוגמאות לקבוצות בצבעים, רשימת תנאי הסף, והשרטוט של שני ארגוני הצדקה. הטבלאות כאן בנויות ממה שנאמר
  • הסרטון על העצרת בניו יורק הוצג על המסך, וממנו נשמעו רק קטעים קצרים

בדיקה עצמית

  1. מה ההבדל בין עבירה שהיא רע כשלעצמו לעבירה שהיא רע רק כי נאסרה? ולמה העלמת מס מאתגרת את ההבחנה?
  2. מנו ארבעה תנאי סף שמציבה הגישה שמכירה בזכות למרי אזרחי.
  3. למה "זכות לעבור על החוק" נשמעת כמו סתירה פנימית, ולמה בסרבנות מצפונית הקושי קטן יותר?
  4. מפגינים פרצו בגלוי ובלי אלימות מכולות פירות כדי למחות. מה ישאל השופט לפי כל אחת משתי הגישות?
  5. מפגינים עומדים על המדרכה ולא חוסמים את הכביש. האם זה מרי אזרחי?

תשובות.

1: רע כשלעצמו הוא רע גם בלי שהחוק אסר, ופוגע באחרים, כמו רצח. רע כי נאסר אסור רק כי כך נקבע, ופוגע לכאורה רק בכללים. העלמת מס היא גניבה מהקופה הציבורית לפני שהכסף הגיע אליה, ולכן גם היא פוגעת באחרים.

2: למשל: לא אלים, אמצעי אחרון, נכונות לשאת בעונש, ביצוע בגלוי, בלי איומים, בלי רווח אישי, ולשם שינוי חוק או מדיניות.

3: כי החוק אמור להכיר בזכות להפר אותו, "להחזיק את החבל בשני קצותיו". בסרבנות מצפונית הרוב כפה את דעתו על המיעוט, והאדם מבקש פטור לעצמו, ולכן אפשר להבין שסתום מילוט. במרי אזרחי מפרים את החוק כדי לשנות אותו.

4: לפי הגישה הראשונה: האם עמדו בתנאי הסף. אם כן, חייבים להתחשב בהם, גם אם הם טועים. לפי הגישה השנייה: האם המעשה היה מוצדק, כלומר is right ולא has a right.

5: לא. בלי עבירה על החוק אין סרבנות. זו הפגנה חוקית, וחופש הביטוי.

חוק ומשפט: קבוע מול גמיש

שני הקטבים

חוק משפט
מקור המילה לחקוק: באבן, בנחושת השופט, המנהיג החכם
מה מכריע הכלל הכתוב חוכמה, פיקחות, ערכים
דוגמאות הלוחות, חוקי חמורבי, ברית על לוחות נחושת, חוקה שכמעט לא מתקנים משפט שלמה, "כמשפט הבנות", בוררות וגישור
בפסיקה "חסרה חתימה, לא נכתב תאריך" פרשנות תכליתית

מילים שכדאי לזכור

  • משפט כמנהג, "מה שהולך". "לעשות בהם שפטים" פירושו להעניש
  • מחכמה בערבית: בית משפט, המקום של החוכמה
  • "to lay down the law": להניח את החוק, כמו הנחת הצעת חוק על שולחן הכנסת
  • jurisprudence: החוכמה של המשפט. jurisdiction: סמכות, מתי מותר לשופט "לדבר"
  • סעיפים 79א עד 79ג לחוק בתי המשפט: פשרה, בוררות (79ב) וגישור (79ג). דרכים לצאת מההכרעה לפי הכללים

דוגמה: משפט שלמה

בלי עדים, נטל הראייה לא עוזר. ההצעה לחתוך את התינוק היא תרגיל רגשי, סוג של מכונת אמת. וקריאה אחרת: ההכרעה היא לפי טובת הילד, ולא גילוי האם. בשני המקרים זה לא פתרון לפי הספר (שיעור 1).

איפה זה תופס אתכם

  • "משפט" מעלה קודם כל "כללים". אבל בקורס הזה המילה מייצגת דווקא את הקוטב הגמיש, ו"חוק" את הקבוע
  • השופט בתנ"ך הוא בעיקר מנהיג, לא בעל ידע. יפתח ושמשון לא ידועים בזכות ידיעת הדין
  • גם הטון יכול להעביר טקסט מקוטב לקוטב: "לא תצאו להפסקה" כאיסור נוקשה, או בקריאה חומלת

בדיקה עצמית

  1. מה המשותף למשפט שלמה, ל"כמשפט הבנות" ולבית המשפט בערבית?
  2. למה חוקים חשובים נחקקו על אבן או על נחושת?

תשובות.

1: כולם מסמנים את הקוטב הגמיש: הכרעה בחוכמה או לפי המנהג, ולא לפי כלל כתוב.

2: כדי שאי אפשר יהיה לשנות אותם. זה הקוטב הקבוע: מה שחקוק לא זז.

סוגי סרבנות

קודם כל: הפרת חוק

בלי הפרת חוק אין סרבנות, כי אין התנגשות בין חוק למוסר. ילדים שמסרבים לארוחת ערב מפרים כללי בית, אלא אם מנסחים את זה דרך חובת הקטין לציית להוריו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (שיעור 1). גם הפגנה חוקית, למשל על המדרכה בלי לחסום כביש, היא לא סרבנות (שיעור 2).

שלושת הסוגים

סרבנות מצפונית מרי אזרחי מרד
המשפט המאפיין "אני לא מסוגל" "אני רוצה לשנות" "אני לא מכיר במערכת"
כיוון פנימה: פטור לעצמי החוצה: שינוי מדיניות או חוק נגד הסמכות עצמה
שמות נוספים אי ציות אזרחי, civil disobedience, סרבנות פוליטית
סלחנות המדינה הכי גבוהה באמצע הכי נמוכה
הבעיה המדינה מוותרת לה בשוליים שינוי חוק דרך עבירה, כשיש דרכים חוקיות פגיעה במערכת

אנרכיסט: ארכה ביוונית היא "ראשון". אנרכיסט חולק על כך שיש מישהו ראשון, כלומר על שלטון בכלל (שיעור 2).

איך מסווגים

  1. האם יש הפרת חוק? אם לא, אין סרבנות
  2. מה המטרה? פטור לעצמי, או שינוי
  3. מה ההקשר? "אני לא מסוגל מצפונית" בשיחה עם המפקד הוא סרבנות מצפונית. אותן מילים במסיבת עיתונאים הן מרי אזרחי
  4. האם יש שלילה של המערכת כולה? אם כן, מרד

אם זה מרי אזרחי, השאלה הבאה היא אם יש לו זכות. ראו הנושא "הזכות למרי אזרחי".

דוגמה: המכתבים של יוצאי 8200 (2014)

  • הטקסט של המכתב הראשון: "איננו מסוגלים מצפונית", בלי קריאה לאחרים לסרב, ועם משפט על עתידה של ישראל שמנטרל האשמה במרד. סרבנות מצפונית מוקפדת
  • המכתב הנגדי מאשים ב"סרבנות פוליטית", כלומר מרי אזרחי, ואפילו בכיוון המרד
  • הדינמיקה: המכתב פורסם ברבים כדי להשפיע. מרי אזרחי. לפי שיעור 2, גם מכתב השמיניסטים ומכתב הטייסים הם הכרזות על עבירה על החוק כדי להשפיע

ועדת מצפון

בצבא יש ועדת מצפון שבודקת אם הסרבנות כנה: מראיינים, ובודקים עקביות באורח החיים. לפי ההרצאה, לפעמים גם "מייבשים" קצת, כדי שסירוב לא יהיה פרס (שיעור 2).

איפה זה תופס אתכם

  • המספר הוא לא המבחן. אדם בודד מול טנקים יכול לחולל מרי אזרחי, ופלוגה שלמה יכולה לסרב מצפונית
  • המניע הוא לא המבחן. כמעט כל סרבן פועל מתוך מצפון. השאלה היא מה הוא רוצה שיקרה
  • מרי ומרד הם מילים נרדפות בעברית. ההבחנה היא מינוח של הקורס
  • "לפעול" ו"להשמיע קול" אינם קריאה לעבור על החוק. אפשר להפגין, לכתוב, להצביע

בדיקה עצמית

  1. קבוצה קטנה שאינה מכירה במדינה כלל מסרבת להתגייס. איזה סוג סרבנות זה, ואיך המדינה עשויה להגיב?
  2. למה מכתב שקורא לכולם לצאת ולהצביע אינו סרבנות?
  3. מפגינים חוסמים כביש כדי לשנות מדיניות, אחרי שהמשטרה הורתה להתפזר. איזה סוג זה?

תשובות.

1: מרד, כי הוא שולל את הסמכות עצמה. לפי ההרצאה המדינה לפעמים פרגמטית, ומשאירה קבוצה קטנה כזו בשקט.

2: כי אין בו הפרת חוק. הצבעה היא דרך חוקית לשנות מדיניות.

3: מרי אזרחי: יש עבירה על החוק, והמטרה היא לשנות.

נורמות ומערכות נורמטיביות

שני מושגים למבחן

דסקריפטיבי נורמטיבי
מה עושה מתאר את המציאות כפי שהיא אומר מה צריך לעשות
דוגמה "אמא, אני רעב". "כולם חוזרים מאוחר" "אפשר בבקשה...". "חוזרים עד 11"
מי עוסק בזה ההיסטוריון (מה היה), הסוציולוג (מה יש) המשפטן: מה הכללים אומרים

נורמה היא כלל התנהגות, מהמילה היוונית נומוס, חוק. "נורמלי" במובן של רגיל הוא שימוש משובש במושג. "בבקשה" הוא כבר פנייה נורמטיבית: אני רוצה שהמציאות תהיה אחרת (שיעור 2).

הרבה "אזרחויות"

כל מערכת של כללי התנהגות שחלה עליי היא מערכת נורמטיבית: - חוקי המדינה. ולפעמים כמה מערכות חוק: אזרחות כפולה, חוק עירוני, חוק בינלאומי - תקנונים: משמעת, בית ספר, קניון, חניון - דת - מוסר - כללי משחק: כדורגל מול כדוריד

כמה מערכות חלות בבת אחת, ולפעמים מתנגשות. השאלה שהקורס שואל: מה מיוחד בחוק לעומת כל שאר ה"אני צריך".

חוק מול דת: לפי שיעור 2, בשנים הראשונות של המדינה היו הוראות שגזזו לעולים פאות, האכילו אותם לא כשר ולא בנו מקוואות. הקורס בכל זאת מתמקד במוסר, כבסיס רחב יותר.

למה אסור לרצוח? כתוב בחוק, כתוב בעשרת הדיברות, זה לא מוסרי, זה לא כדאי. כל תשובה ממערכת אחרת (שיעור 2).

חוק ומוסר: הטנגו

שאלה מתי בקורס
מה קורה כשחוק ומוסר מתנגשים: סרבנות שיעור 1
האם יש זכות למרי אזרחי שיעור 2
האם יש חובה מוסרית לציית לחוק, כשהם לא מתנגשים שיעור 3
האם אפשר להשתמש בחוק כדי לאכוף מוסר אחריו

איפה זה תופס אתכם

  • "כולם עושים את זה" הוא טיעון תיאורי. הוא לא עונה על שאלה נורמטיבית
  • נורמה היא לא מה שרגיל, אלא מה שצריך
  • "כל אחד והמוסר שלו" הוא, לפי ההרצאה, האינסטינקט הראשון. בהמשך הקורס נראה שיש גם יסודות אוניברסליים

בדיקה עצמית

  1. "השמש זורחת": נורמטיבי או דסקריפטיבי?
  2. תנו שתי מערכות נורמטיביות שחלות עליכם בו זמנית, חוץ מחוקי המדינה.
  3. סוציולוג מראה שאחוז ההצבעה ירד. מה ישאל המשפטן?

תשובות.

1: דסקריפטיבי. זה תיאור של המציאות, ולא אומר מה לעשות.

2: למשל תקנון המשמעת של מוסד הלימודים, וכללי מוסר. גם דת או כללי משחק מתאימים.

3: מה המצב הנורמטיבי: האם החוק אומר שמותר להצביע, או שחייבים.

הזכות למרי אזרחי

השאלה

מרי אזרחי הוא עבירה על החוק כדי לשנות חוק או מדיניות. בדמוקרטיה יש דרכים חוקיות לשכנע, ולכן השאלה היא אם בכל זאת יש זכות לעבור על החוק. התשובה למבחן: יש ויכוח, ומציגים את שתי הגישות (שיעור 2).

שתי הגישות

יש זכות אין זכות (יוסף רז)
הטענה גבולות ההפגנה לא נעצרים בחוק אין חובה לבוא לקראת אף אחד
מה בודקים תנאי סף אם המעשה היה מוצדק
בשפה אחת has a right is right
כשהמפגין טועה עדיין חייבים להתחשב אין לו כלום

תנאי הסף

  • לא אלים: הדרישה הבסיסית ביותר
  • אמצעי אחרון: קודם ניסו דרכים חוקיות
  • נכונות לשאת בעונש: אחרת זו סתם עבריינות. רוזה פארקס ומרטין לותר קינג ישבו בכלא
  • ביצוע בגלוי, ובלי להפחיד ולאיים
  • בלי רווח או הנאה אישית
  • לשם שינוי חוק או מדיניות

אין רשימה אחת מוסכמת. כל הוגה מציע רשימה משלו.

מה פירוש "זכות"

  • מישהו אחר חייב להתחשב: להקל בעונש, לוותר עליו, או, במישור החברתי, להפוך את האדם לגיבור תרבות
  • זכות קיימת גם כשטועים, כמו הזכות להצביע למפלגה הזויה
  • הקושי: חוק שמכיר בזכות להפר אותו הוא סוג של אוקסימורון

הביקורת על התנאים

  • אלימות: נגד עצרת פרו-נאצית בניו יורק ב-1938 הלכו מכות, ובמבט לאחור רבים "בולעים" את זה. ובכפר קאסם: חברים שהיו עוצרים במכות חייל שיורה באזרחים
  • אמצעי אחרון: לפעמים אין זמן
  • רווח אישי: ארגון צדקה עם הוצאות גבוהות שמגייס פי מאה מארגון של מתנדבים. רווח של המארגן לא בהכרח גורע מהמטרה
  • מדינה טוטליטרית: אין בה דרכים חוקיות, ולכן כל הטענה נגד מרי אזרחי מאבדת את כוחה

רע כשלעצמו, ורע כי נאסר

הבחנה שמשפיעה על התגובה לעבירה:

רע כשלעצמו (mala in se) רע כי נאסר
פוגע, לכאורה באחרים בכללים
דוגמאות רצח, שוד, ביזה חניה באדום-לבן, עישון, חגורה, דגל

אבל כמעט לכל הוראה יבשה יש רכיב מוסרי: העלמת מס היא גניבה מהקופה הציבורית, וחניה בפינה מסתירה את מי שחוצה.

איפה זה תופס אתכם

  • "אין זכות" לא אומר "תמיד פסול". אומר שאין התחשבות אוטומטית, ושואלים אם המעשה היה מוצדק
  • הפגנה חוקית היא לא מרי אזרחי. בלי עבירה על החוק, השאלה לא עולה
  • רווח אישי הוא משהו ספציפי, כמו לבזוז חנות. ליהנות משינוי מדיניות כללי זה לא רווח אישי
  • תשובה גורפת ("לעולם אין", "תמיד יש") במבחן אמריקאי היא סימן לחשוב פעמיים
  • לפי ההרצאה, בפסק דין מלכה נקבע מפי ברק שאין "מרי אזרחי אלים", כי זו סתירה פנימית. אפשר לאתגר את זה

בדיקה עצמית

  1. קבוצה פרצה בגלוי ובלי אלימות מכולות פירות, כדי למחות על "רצח האשכוליות". מה יעשה השופט לפי כל גישה?
  2. למה מרי אזרחי במדינה טוטליטרית קל יותר להצדיק?

תשובות.

1: לפי הגישה שיש זכות, הם עומדים בתנאי הסף וחייבים להתחשב בהם, גם אם הם טועים. לפי הגישה של רז, השופט שואל רק אם המעשה היה מוצדק, וכנראה יקבע שלא.

2: הבעיה במרי אזרחי היא שיש דרכים חוקיות לשכנע. במדינה טוטליטרית אין דרכים כאלה.

דוגמאות

המכתבים של יוצאי 8200

שיעורים: 1, 2.

ב-2014 יוצאי יחידה 8200 כתבו לראש הממשלה, לרמטכ"ל, לראש אמ"ן ולמפקד היחידה שהם "אינם מסוגלים מצפונית" להמשיך לשרת, ושאלה מהם שבמילואים יסרבו. מיוצאי אותה יחידה יצא מכתב נגדי, שמאשים אותם ב"סרבנות פוליטית".

  1. הפרת חוק: רק מי שמשרת במילואים בהווה יכול לסרב. מי שכבר לא משרת, לא מסרב לשום דבר
  2. הטקסט: "איננו מסוגלים מצפונית", בלי קריאה לאחרים לסרב. "להשמיע את קולם" ו"לפעול" אינם עבירה. המשפט על עתידה של ישראל מנטרל מראש האשמה במרד. זו סרבנות מצפונית מוקפדת
  3. ההקשר: המכתב פורסם ברבים כדי להשפיע על המדיניות. בדינמיקה זה מרי אזרחי
  4. שיעור 2: גם מכתב השמיניסטים ומכתב הטייסים הם הכרזות על עבירה על החוק כדי להשפיע. מכאן עוברים לשאלה אם יש לזה זכות: לפי הגישה הראשונה בודקים תנאי סף, ולפי הגישה השנייה שואלים רק אם המעשה היה מוצדק

מה לשים לב. הוויכוח בין שני המכתבים הוא על מילה אחת: "מצפונית" מול "פוליטית". ו"פוליטי" הוא לא מילה גסה: פוליטיקה היא ניהול הפוליס. לפעמים לא המילים קובעות, אלא ההקשר.

חייל המילואים והמאחז

שיעורים: 1, 2.

חייל מילואים נשלח לשמור במאחז, או לפנות מאחז, וזה נגד עמדותיו.

  • אומר למפקד בשקט "שים אותי חודש במטבח, רק לא זה": סרבנות מצפונית. כך גם, לפי ההרצאה, הקצינים הבכירים שביקשו העברה בהתנתקות, בלי פרסום
  • עומד מול כולם ומכריז "אני לא עושה את זה": הוא רוצה לשכנע ולשנות. מרי אזרחי
  • בחור ישיבה שלא מסוגל לשאת נשק ומוכן לשבת בכלא: מצפונית. אם הוא עושה את זה בשידור, על גג רכב, כדי שהכנסת תעביר חוק: כבר לא
  • ועדת המצפון בצבא בודקת שהסרבנות כנה: מראיינים, ובודקים עקביות באורח החיים (שיעור 2)

מה לשים לב. אותו מניע, ואפילו אותן מילים, יכולים להוביל לשני סיווגים. המבחן הוא המטרה: פטור לעצמי, או שינוי. והמדינה סלחנית יותר כלפי הראשון.

ההפגנות בקפלן וחסימת כבישים

שיעורים: 1, 2.

בכיתה נשאל אם ההפגנות בקפלן, או מחאות יוקר המחיה, הן מרי אזרחי. התשובה בשלבים:

  1. מה המטרה? לשנות. זו המשבצת של מרי אזרחי
  2. יש עבירה על החוק? מפגינים על המדרכה הם לא מרי אזרחי, אלא חופש הביטוי. חסימת כבישים אחרי הוראה להתפזר, או השבתת נמל תעופה, הן כבר עבירה
  3. יש זכות? לפי הגישה הראשונה, בודקים את תנאי הסף: אלימות, רווח אישי וכן הלאה. לפי הגישה השנייה, הוויכוח אם המחאה הצילה או הרסה הוא ויכוח על צדקת המעשה, לא על זכות
  4. שסע בעם: לפי הגישה הראשונה, אם יש זכות היא קיימת גם כשהמעשה פוגע. לפי השנייה, זה פרמטר בשאלה אם המעשה היה מוצדק

מה לשים לב. בלי הפרת חוק אין סרבנות מכל סוג. והמרצה לא ענה על השאלה עצמה, אלא הראה את צורת הניתוח. במבחן מצופה לנתח, לא לנקוט עמדה.

"רצח האשכוליות"

שיעורים: 1, 2.

קבוצה שמאמינה שלפירות יש רגשות פורצת, בגלוי, בלי אלימות ובלי רווח, מכולות של פירות הדר בנמל אשדוד, כדי למחות. הם באים לשופט: "חייבים להתחשב בנו."

  • סיווג (שיעור 1): יש עבירה על החוק, והמטרה היא להשפיע. מרי אזרחי
  • הגישה הראשונה: הם מסמנים וי על כל תנאי הסף, ולכן השופט חייב לבוא לקראתם, גם אם הם טועים
  • הגישה השנייה (יוסף רז): אין זכות, ואין חובה לבוא לקראת אף אחד. השופט שואל רק אם המעשה היה מוצדק. כאן, כנראה שלא

מה לשים לב. זו בדיוק הנקודה של הגישה השנייה: זכות קיימת גם כשטועים. אם יש זכות למרי אזרחי, צריך להתחשב גם בקבוצה כזו.

העצרת בניו יורק, 1938

שיעורים: 2.

עצרת של גרמנים פרו-נאצים במנהטן. לפי ההרצאה, שופט יהודי ביקש מראש המאפיה היהודית, מאיר לנסקי, "רק ללמד אותם לקח", והעצרת הבאה פוזרה באלימות.

  • לפי הגישה הראשונה: אין זכות, כי תנאי הסף הבסיסי ביותר הוא אי-אלימות
  • לפי הגישה השנייה: אין זכות, אבל השופט יכול להשתכנע שעדיף היה להכות אותם מאשר לתת להם להמשיך לשכנע את הציבור
  • כפר קאסם: חברים שעוצרים במכות חייל שעומד לירות באוטובוס של נשים וילדים. האם זו אלימות פסולה? לא ברור

מה לשים לב. זה הכיוון ההפוך של "רצח האשכוליות": שם עומדים בכל התנאים והמעשה כנראה לא מוצדק, כאן נכשלים בתנאי ואולי המעשה מוצדק. לפי ההרצאה, בפסק דין מלכה נקבע מפי ברק שאין "מרי אזרחי אלים", ואפשר לאתגר את זה.

"כולם חוזרים מאוחר", וארוחת הערב

שיעורים: 1, 2.

  • "אבל כולם חוזרים מאוחר!" היא טענה דסקריפטיבית. הכלל "חוזרים עד 11" הוא נורמטיבי. לכן "ואם כולם יקפצו מהגג?" היא תשובה טובה
  • ההיסטוריון אומר מה היה, הסוציולוג מה יש, והמשפטן שואל מה הכללים אומרים. "ככה זה" הוא לא תשובה בשבילו (שיעור 2)
  • ילדים שמסרבים לבוא לארוחת ערב מפרים כללי בית, לא חוק, ולכן זו לא סרבנות. אלא אם מנסחים את זה דרך סעיף 16 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות: קטין חייב לציית להוריו

מה לשים לב. אותו אירוע שייך למערכות נורמטיביות שונות: כללי בית, או חוק המדינה. ורק כשיש הפרת חוק, יש התנגשות בין חוק למוסר.

העלמת מס וחניה באדום-לבן

שיעורים: 2.

המדינה תופסת עשרה שרצחו ובזזו "למען האידיאלים", ועשרה שחנו באדום-לבן או שרפו דגל. הענישה ברורה שלא תהיה זהה: רע כשלעצמו מול רע כי נאסר.

  • העלמת מס של עשרת אלפים שקל היא גניבה מהקופה הציבורית, רק לפני שהכסף הגיע אליה
  • חניה בפינה מסתירה את מי שחוצה
  • חגורת בטיחות: מי שעף מהרכב תופס מיטת אשפוז של מישהו אחר
  • דגל ושוטר: פגיעה בסמל, שהכבוד אליו עוזר לאכוף את הסדר

מה לשים לב. ההבחנה שימושית, אבל "זה רק עניין טכני" הוא לעתים קרובות טעות. גם מה שרע רק כי נאסר יכול לפגוע באחרים, או במערכת עצמה.

דף עזר

שני הקטבים: חוק ומשפט

חוק משפט
מקור המילה לחקוק: באבן, בנחושת השופט, המנהיג החכם
מה מכריע הכלל הכתוב חוכמה, גמישות, ערכים
דוגמאות הלוחות, חוקי חמורבי משפט שלמה, בוררות וגישור
בפסיקה "חסרה חתימה, לא נכתב תאריך" פרשנות תכליתית

בקורס הזה משפט הוא דווקא הקוטב הגמיש, וחוק הוא הקבוע. המרצה ביקש למקם כל דיון במפה הזו (שיעור 1).

נורמטיבי מול דסקריפטיבי

דסקריפטיבי נורמטיבי
מה עושה מתאר את המציאות אומר מה צריך לעשות
דוגמה "כולם חוזרים מאוחר" "חוזרים עד 11"
מי עוסק בזה ההיסטוריון, הסוציולוג המשפטן
  • נורמה: כלל התנהגות, מנומוס, חוק ביוונית. לא "מה שרגיל", אלא מה שצריך
  • מתיאור לבד לא נובע כלל. "כולם עושים את זה" לא עונה על שאלה נורמטיבית
  • "בבקשה" הוא כבר פנייה נורמטיבית: אני רוצה שהמציאות תהיה אחרת
  • מערכת נורמטיבית: כל מערכת כללי התנהגות שחלה על אדם. חוקי המדינה, תקנונים, דת, מוסר, כללי משחק. כמה מערכות חלות בבת אחת, ולפעמים מתנגשות

חוק ומוסר: השאלות של הקורס

  1. מה קורה כשהם מתנגשים: סרבנות (שיעור 1)
  2. האם יש זכות למרי אזרחי (שיעור 2)
  3. האם יש חובה מוסרית לציית לחוק, כשהם לא מתנגשים
  4. האם אפשר להשתמש בחוק כדי לאכוף מוסר

שלושה סוגי סרבנות

מצפונית מרי אזרחי מרד
המשפט "אני לא מסוגל" "אני רוצה לשנות" "אני לא מכיר במערכת"
כיוון פנימה: פטור החוצה: שינוי נגד הסמכות
סלחנות המדינה הכי גבוהה באמצע הכי נמוכה

איך מסווגים: 1. יש הפרת חוק? אם לא, אין סרבנות 2. מה המטרה? פטור לעצמי, או שינוי 3. מה ההקשר? בשקט מול המפקד, או ברבים ובתקשורת 4. יש שלילה של המערכת כולה? אם כן, מרד

מה לא קובע: מספר המשתתפים, והמניע. כמעט כל סרבן פועל מתוך מצפון.

מינוח: מרי ומרד הם מילים נרדפות בעברית. ההבחנה ביניהן היא מוסכמה של הקורס.

רע כשלעצמו ורע כי נאסר

רע כשלעצמו רע כי נאסר
פוגע, לכאורה באחרים בכללים
דוגמאות רצח, שוד, ביזה חניה, עישון, חגורה, דגל
התגובה פחות סלחנית סלחנית יותר

כמעט לכל הוראה יבשה יש רכיב מוסרי: העלמת מס היא גניבה מהקופה הציבורית, וחניה בפינה מסתירה את מי שחוצה.

הזכות למרי אזרחי

תנאי הסף, לפי הגישה שמכירה בזכות: - לא אלים - אמצעי אחרון - נכונות לשאת בעונש - ביצוע בגלוי - בלי להפחיד ולאיים - בלי רווח או הנאה אישית - לשם שינוי חוק או מדיניות

אין רשימה אחת מוסכמת. כל הוגה מציע רשימה משלו.

יש זכות אין זכות
מי הגישה הראשונה יוסף רז
מה בודקים תנאי סף אם המעשה היה מוצדק
באנגלית has a right is right
כשהמפגין טועה עדיין מתחשבים אין לו כלום
  • זכות פירושה שמישהו אחר חייב להתחשב, והיא קיימת גם כשטועים
  • התחשבות יכולה להיות הקלה בעונש, ויתור עליו, או במישור החברתי: גיבור תרבות
  • הקושי: חוק שמכיר בזכות להפר אותו הוא סוג של אוקסימורון
  • במדינה טוטליטרית אין דרכים חוקיות לשכנע, והטענה נגד מרי אזרחי מאבדת את כוחה

חוקים ומקורות שהוזכרו

מה מה נאמר עליו
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ס' 14 עד 16 ההורים אפוטרופסים. ס' 16: קטין חייב לציית להוריו
חוק בתי המשפט, ס' 79א עד 79ג פשרה, בוררות (79ב), גישור (79ג)
פסק דין מלכה לפי ההרצאה, ברק: אין "מרי אזרחי אלים"
מאמר של יוסף רז אין זכות למרי אזרחי
מכתבי יוצאי 8200, 2014 המכתב, והמכתב הנגדי
התיקון הראשון, ארצות הברית משריין את חופש הביטוי

מילון מונחים

מונח מקור או אנגלית פירוש
נורמה נומוס, ביוונית כלל התנהגות
דסקריפטיבי to describe תיאורי
נורמטיבי אומר מה צריך לעשות
jurisprudence החוכמה של המשפט
jurisdiction diction: לדבר סמכות
להניח חוק to lay down the law מה שהונח, קבוע
מחכמה ערבית בית משפט
כליית אל-חוקוק ערבית הפקולטה למשפטים
פוליטי פוליס ניהול העיר-מדינה
מרי אזרחי civil disobedience עבירה כדי לשנות
סרבנות פוליטית שם נוסף למרי אזרחי
אנרכיסט ארכה: "ראשון" חולק על שלטון בכלל
רע כשלעצמו mala in se רע גם בלי איסור
זכות has a right חובה להתחשב
מוצדק is right המעשה היה נכון
אוקסימורון סתירה פנימית

סיכום למבחן

שיעור 1 — חוק ומשפט, נורמות, ושלושה סוגי סרבנות

  • חוק, מלשון לחקוק, הוא הקוטב הקבוע: הכלל הכתוב. משפט הוא הקוטב הגמיש: שופט חכם שמכריע בחוכמה, כמו במשפט שלמה
  • דסקריפטיבי מתאר את המציאות. נורמטיבי אומר מה צריך לעשות. "כולם עושים את זה" לא עונה על שאלה נורמטיבית
  • מערכת נורמטיבית: כל מערכת כללי התנהגות שחלה על אדם. חוק, תקנונים, דת, מוסר, כללי משחק
  • בלי הפרת חוק אין סרבנות. סרבנות מצפונית: "אני לא מסוגל", פטור לעצמי. מרי אזרחי: "אני רוצה לשנות". מרד: "אני לא מכיר במערכת"
  • המבחן האמיתי הוא המטרה, לא המספר ולא המניע. ולפעמים ההקשר קובע ולא המילים: מכתב 8200 הוא בטקסט סרבנות מצפונית, ובדינמיקה מרי אזרחי

שיעור 2 — רע כשלעצמו, והאם יש זכות למרי אזרחי

  • רע כשלעצמו (mala in se) פוגע באחרים, כמו רצח. רע רק כי נאסר פוגע לכאורה בכללים, כמו חניה באדום-לבן. אבל כמעט לכל הוראה יבשה יש רכיב מוסרי, למשל העלמת מס
  • זכות פירושה שמישהו אחר חייב להתחשב, גם כשטועים. חוק שמכיר בזכות להפר אותו הוא סוג של אוקסימורון
  • הגישה הראשונה: יש זכות, בתנאי סף. לא אלים, אמצעי אחרון, נכונות לשאת בעונש, בגלוי, בלי איומים, בלי רווח אישי, לשם שינוי
  • הגישה השנייה (יוסף רז): אין זכות. שואלים רק אם המעשה היה מוצדק: is right, ולא has a right
  • במבחן: "יש ויכוח", ומציגים את שתי הגישות. תשובה גורפת מדי היא סימן לחשוב פעמיים

מה חוזר לאורך הקורס

  1. חוק ומוסר, ריקוד טנגו: הקורס עובר משאלה לשאלה. מה קורה כשהם מתנגשים, האם יש זכות למרי אזרחי, ובהמשך האם יש חובה מוסרית לציית לחוק והאם אפשר לאכוף מוסר בחוק
  2. גמיש ונוקשה: המפה של חוק ומשפט. המרצה ביקש למקם בה כל דיון, גם את הסרבנות ואת הזכות למרי אזרחי
  3. לא כל מה שנראה נכון במבט ראשון עומד במבחן הביקורת: "משפט" מתגלה כקוטב הגמיש, עבירה "טכנית" פוגעת באחרים, וארגון צדקה עם הוצאות גבוהות משיג יותר למטרה